הביקור הרשמי של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ בוושינגטון, והפגישה הרשמית שקיים עם עמיתו האמריקני, שר האוצר סקוט בסנט, הוא הרבה יותר מאירוע פרוטוקולי. מדובר באיתות מדיני מובהק, הממחיש כיצד חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מובילה לשינוי אסטרטגי ביחסי וושינגטון-ירושלים.
במשך כל כהונתו של ג’ו ביידן, הימין הישראלי - ובמיוחד דמויות כמו סמוטריץ’ - הושמו ברשימה השחורה של הממשל הדמוקרטי. עמדותיו הברורות בעד הרחבת ההתנחלויות, התנגדותו העקבית להפסקת אש בעזה והקריאות לצעדים נוקשים מול הרשות הפלשתינית - כל אלה הפכו את סמוטריץ’ לאורח בלתי רצוי בוושינגטון של ביידן.
אבל מה שהיה מוקצה אז, הפך למוערך כעת. הנשיא דונלד טראמפ ואנשיו רואים בסמוטריץ’ נציג אותנטי של הימין הישראלי, כזה שמיישם מדיניות התואמת את התפיסה המדינית של הימין האמריקני החדש. השקפתו הדתית-לאומית לגבי יהודה ושומרון, ועמדתו התקיפה מול הרשות הפלשתינית, זוכות כיום לאוזן קשבת בבית הלבן.
שבירת החרם - בפומבי ובכוונת מכוון
המפגש בין סמוטריץ’ לסקוט בסנט (05.03.25) לא היה עוד פגישה טכנית, אלא מסר ברור וגלוי. הפרסום הרשמי, הצילום המשותף וההצהרות הפומביות - כל אלה לא הותירו מקום לספק: החרם של ביידן הסתיים. במקום בידוד - חיבוק. במקום דחייה - שיתוף פעולה גלוי.
ביטוי לשינוי המדיניות הזה הופיע במפורש בדיווח של העיתון ניו-יורק טיימס, שהציג את עצם קיום הביקור כעדות לשבירת המדיניות שהוביל ממשל ביידן ביחס לאנשי ימין בכירים בישראל.
ברית הימין חוזרת - והפעם בלי להתנצל
עבור סמוטריץ’, מדובר בהישג אישי חשוב, אך המשמעות רחבה בהרבה. הביקור הזה מסמן חזרה גלויה של הברית האסטרטגית בין הימין הישראלי לבין הימין האמריקני בראשות טראמפ. זו אינה רק ברית פוליטית, אלא חיבור רעיוני עמוק בין שתי תנועות ימין שמבקשות לעצב מחדש את הסדר המדיני באזורנו.
המסר ברור: מדיניות ביידן נזרקת לפח, והימין הישראלי שב להיות בן בית רשמי במסדרונות וושינגטון. סמוטריץ’ היה הראשון לחצות את הדלת הפתוחה, אבל הוא בוודאי לא יהיה האחרון. החרם נגמר, והשותפות חוזרת. זו המשמעות העמוקה של ביקור סמוטריץ’ בוושינגטון. מי שנחשב "מוקצה" לפני שנה וחצי, חוזר כעת - לא רק כאורח רצוי, אלא כשותף טבעי.