בימים האחרונים מתנהל קמפיין ציבורי נגד הרמטכ"ל אייל זמיר, המתאר אותו כמי שפיטר את דובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, משיקולים פוליטיים. על-פי פרשנים רבים, ההחלטה נועדה לרצות את הדרג המדיני, ובראשו שר הביטחון ישראל כ"ץ, שלא אהב כמה מהתבטאויותיו הפוליטיות של הגרי, ואף הנחה את הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי, להעיר לו על כך. אלא שהאמת שונה בתכלית: הרמטכ"ל לא פיטר את הגרי - זה האחרון הוא שהחליט לפרוש, לאחר שלא קיבל הבטחה לדרגת אלוף. הצגת מהלך זה כסיפור על "ניקוי פוליטי" אינה רק עיוות של המציאות, אלא פגיעה חמורה באמון הציבור בצה"ל. העובדות: לא הדחה, אלא בחירה אישית של הגרי הגרי לא פוטר ולא הודח. כבר לפני כניסתו של זמיר לתפקיד הרמטכ"ל, הבהיר האחרון כי בכוונתו למנות דובר חדש. הגרי, מצידו, ביקש להמשיך לשרת בצה"ל - אך בתנאי שיקודם לדרגת אלוף. הוא אף הביע נכונות לשרת כנספח צה"ל בוושינגטון או בתפקיד בכיר אחר במטכ"ל, ובלבד שהדבר יכלול קידום. זמיר, שהעריך מאוד את הגרי, הציע לו להישאר בתפקיד נוסף בדרגת תא"ל והבהיר לו שבעוד שנתיים יוכל להתמודד על דרגת אלוף, אך לא נתן לו התחייבות לכך. הגרי, שחשש שהתמודדות מחודשת בעתיד תצטייר כהמתנה בצינון, בחר לפרוש. הגרי הוא קצין עתיר זכויות. לוחם נועז שרק מקצת ממעשיו פורסמו ברבים. הוא השתתף במבצעים נועזים, ושירת כמפקד הקומנדו הימי - מהתפקידים היוקרתיים והמורכבים בצה"ל. בתפקידו כדובר צה"ל הוא הצליח להשרות ביטחון על הציבור, וזאת על-אף הכישלון החמור של צה"ל ב-7 באוקטובר. תפקודו התקשורתי הפך אותו לאחד מהקולות המוכרים והמוערכים ביותר במערכת הביטחון בתקופה הקשה ביותר בתולדות המדינה. קרוב לוודאי שבתקופה הקרובה יפרשו קצינים בכירים נוספים, נוכח זאת שלא יקבלו את הקידום שלו הם מצפים. זה תהליך טבעי וראוי במערכת צבאית גדולה, שבה התקדמות לתפקידים בכירים אינה מובטחת לכל אחד. מערכת מקצועית ובריאה חייבת לאפשר תהליכי חילופי דורות, ולמנוע מצב שבו קצינים נשארים בתפקידים ללא אופק פיקודי ברור.