יש להודות ביושר, שורת התחקירים הפנימיים של צה"ל ושל השב"כ על מחדל 7 באוקטובר 2023, יצאו לאוויר העולם כמי שכפאם שד. ראשי מערכת הביטחון היו מעדיפים מן הסתם להותיר את תחקיריהם ב-ד' אמות של ארגוניהם ולתלות יהבם במוצא פיה של ועדת חקירה ממלכתית שהם תובעים לכונן. סביר שלנגד עיניהם ניצב הדוח הראשוני של "ועדת אגרנט" שהוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים, אשר התפרסם כחלוף כחצי שנה מתום המלחמה.
ברם, מלחמת יום הכיפורים נמשכה כשלושה שבועות וחרף הכשל המודיעיני וההפתעה האסטרטגית שהיו נחלתו של צה"ל ב-6 באוקטובר 1973, הוטמעה בתודעת הכלל התחושה כי הסתיימה בניצחון ישראלי, וההחלטה לכינונה של ועדת חקירה ממלכתית התקבלה על-ידי הממשלה ונהנתה מקונצנזוס ציבורי.
הפולמוס הפוליטי והציבורי הנוקב בהתייחס להקמתה של ועדת חקירה לכשל הקולוסלי של 7 באוקטובר, הוא מלאכותי במידה רבה, שכן אין מחלוקת באשר לכורח בחקירה חיצונית מעמיקה, ובנסיבות הנוכחיות דווקא התעקשות גורמי האופוזיציה על המתווה המסורתי של ועדת חקירה ממלכתית ואין בלתה עלולה לדחות את הקץ בסוגיה זו עד כדי סתימת הגולל על תוחלתה.
ליקויים בולטים בתחקירים שפורסמו
כך או אחרת, תחקירי צה"ל, הגם שאינם חפים מהטיות, לא יכלו לספק מענה סביר למחדלים בלתי נתפסים הן במישור המודיעיני והן במישור האג"מי-מבצעי, ובכך, כמו מטבע הדברים, לסמן את הדרך החוצה לשורה ארוכה של קצינים בכירים בצה"ל. תזמון חילופי הרמטכ"לים בסמיכות לחשיפת התחקירים, מכשיר אפוא את הקרקע לשידוד מערכות בצמרת צה"ל, מבלי תלות בוועדת חקירה חיצונית, יהיה הרכבה אשר יהיה. רב אלוף איל זמיר כבר החל בסבב שיבוצים נרחב במטרה להעמיד מטה כללי רענן יותר, שיתבסס על קצונה בכירה שלא דבק בה כתם מחדל 7 באוקטובר.
בתוך כך ייאמר כי תחקיר השב"כ, שחלקו הגלוי פורסם ב-4 במארס 2025, רחוק מלהכיל פרמטרים מקצועיים המאפיינים תחקיר מבצעי, כפי שהיה מקום לצפות. למעט הודאה בכשל ונטילת אחריות אישית לאי-מניעת המחדל, ביכר הארגון להפנות אצבע מאשימה כלפי הצבא והדרג המדיני. אם כך הדבר, הרי דומה כי ראש השב"כ עשה ככל יכולתו כדי "לתקוע אצבע בעין" לראש הממשלה, מתוך הנחה שגישה זו תבסס לו "אתרוג", בעיקר מצד מערכת המשפט ותקשורת המיינסטרים, בהינתן הסבירות הגבוהה לפיטוריו, משעה שאינו מתכוון להתפטר מיוזמתו.
ניסיון לשנמך אחריות ולהטילה על הדרג המדיני
מעבר לעובדות היבשות אשר הציפו את החידלון המודיעיני מעצם אי-הפקתה של התרעה מפני מתקפה של החמאס, עובדה אשר תוצאתה הישירה הייתה העדר מוכנות צבאית ולו מינימלית של אוגדת עזה בפרט ושל צה"ל בכלל, בהינתן ההפתעה האסטרטגית בבוקר 7 באוקטובר, ניכר כי התחקירים הצבאיים, כמו גם תחקיר השב"כ, היו מלאכת מחשבת של בנאליות והעדר מעוף, מתוך כוונה בלתי מוסתרת לדרבן הלך רוח ציבורי לכינונה של ועדת חקירה ממלכתית.
במקום להכות על חטא באומץ לב, ולהכיר בכובד האשמה והאחריות החד-משמעיות של הגורמים המקצועיים למחדל 7 באוקטובר, עובדה מעוגנת ומוכחת באופן שלא ניתן להתכחש לה, ביכרו הרמטכ"ל וראש השב"כ ברוב תחכום לשנמך את אחריותם ולהעביר את נטל ההוכחה אל הדרג המדיני. לדידם, האומץ ליטול אחריות אישית כבר בסמוך ליום האסון בנתה סביבם חומת הגנה ואהדה ציבורית ותקשורתית, ומטבע הדברים גם טיפחה גישה סלחנית כלפיהם, לעומת ראש הממשלה, אשר ממילא הפך לסוג של "דמון" בעיני האופוזיציה וגורמי המחאה המעצימים תרבות של משטמה עיוורת כלפיו.
"עיגולי פינות" מכוונים
לגופם של התחקירים ייאמר כי לצד היושרה המשתמעת מהצגת המובן מאליו, קרי - שיתוק מערכות ואובדן המצפן בדרג הצבאי עם תחילת הפלישה של חמאס, היו גם "עיגולי פינות", כגון בתחקיר חיל-האוויר אשר קבע באופן נחרץ כי החיל היה בכשירות מליאה בבוקר 7 באוקטובר, בעוד המציאות המחישה את עומק הניתוק בהקשר זה.
ממד זה משיק לקביעה התמוהה הנזכרת בתחקירי צה"ל לפיה לא נמצא קשר בין ההפגנות וגילויי המחאה הציבורית נגד מהלכי הרפורמה המשפטית שיזמה הממשלה, לבין המוטיבציה של חמאס להוציא אל הפועל את הפלישה לשטח ישראל. אדרבה, במהלך שנת 2023 כלי תקשורת של ארגון חמאס נתנו ביטוי מודגש לגילויי הסרבנות של אנשי מילואים מיחידות רבות בצה"ל ולטייסי הקרב בפרט, וזיהו בכך סממנים של התפרקות הצבא, באופן המייצר הזדמנות פז מבחינת הצד הערבי להכות בישראל. ההתעלמות ממסד מידע זה אינה מקרית, ואין לשלול את ההיתכנות לפיה היה למחברי התחקירים עניין מודע לגמד עד כדי העלמה את תופעת הסרבנות אשר כידוע לא דוכאה בעודה באיבה.
מה מסתתר מאחורי "מכתבי ההתרעה" אל ראש הממשלה?
יתר על כן, במסגרת תחקיר אגף המודיעין ניתן ביטוי מודגש להצגת "מכתבי התרעה" ממוקדים של ראש חטיבת המחקר שהופנו לראש הממשלה במהלך שנת 2023, אשר כללו סוג של "אזהרה אסטרטגית" מפני מלחמה ביוזמה ערבית נוכח זיהוי השסע בקרב החברה הישראלית שנתפס כביטוי של חולשה ושחיקת ההרתעה. למרות העובדה שבמכתבים אלה לא היה מיקוד לאיום קונקרטי מצד חמאס, נעשה שימוש תקשורתי מניפולטיבי ומגמתי בסוגיה זו כדי להציג את ראש הממשלה כסוג של ערל-לב, ברמיזה לכך שלא נדרך לנוכח מה שהוגדר בתקשורת המיינסטרים כ"ההתרעות החמות" למלחמה וביכר להתעלם מהן. זהו ניסיון שקוף של אמ"ן, בגיבוי תקשורתי, לחפות על הכשל הקולוסלי של אי-מתן התרעה אופרטיבית לצה"ל בליל ה-7-6 באוקטובר.
מי שבקי בתהליכי ההפקה וההפצה של התרעות מודיעיניות יודע שלא היה כאן תרשים זרימה סדור בכל קנה מידה, הגם שהיו תקדימים להפניית מכתבים של ראשי חטיבת המחקר ישירות אל ראש הממשלה. מסמך מודיעין (הידוע כ"לקט מודיעין"), קל וחומר התרעה מודיעינית, בהנחה שאינם מתייחסים לנושאים ממודרים, הם תוצר של תהליך מחקרי המכיל עיבוד של חומר מודיעיני גולמי, לצד הערכה, המופצים בהתאם לרשימת תפוצה מוגדרת. כך נוצר מכנה משותף של ידע אצל גורמים מקבלי החלטות ו/או מייעצים, הן בקרב הממשלה והן בוועדת חוץ וביטחון. אשר על כן, פניותיו של רח"ט מחקר בכתב אל ראש הממשלה (שנעשו קרוב לוודאי באישור הממונים עליו, ובכלל זה שר הביטחון), אינן יכולות להיחשב כהתרעות מודיעיניות אלא כשיקוף של הלכי רוח בצד הערבי, בהינתן הנסיבות המיוחדות והנפיצות בחברה הישראלית. דרך פעולה זו אינה חפה מזליגה למישור הפוליטי. יש כאן אפוא, שבירת טאבו בכללי המשחק שבין צבא לממשלה.
הניסיון המלאכותי "להאדיר" את פוטנציאל האיום הצבאי של חמאס
בתחקירי צה"ל והשב"כ כאחד ניתן משקל ניכר לסוגיית התעצמותו של חמאס לממדים של צבא לכל דבר ועניין, גם כפועל יוצא של מתן אישור ישראלי להכנסת הכסף הקטרי לרצועת עזה. טענות אלה מגלמות בחובן ביקורת נוקבת כלפי הדרג המדיני, אשר לדידם, חיזק בכוונת מכוון את חמאס, על כל המשתמע מכך. מבט בוחן כלפי טיעון זה, חזקה שיציף תובנה לפיה יש כאן חריגה מהותית מפרופורציות ריאליסטיות, מה גם שהזרמת הכסף מקטר לא רק שהייתה על דעת גורמי הביטחון אלא על-פי המלצתם ובעידודם.
מעשית, פוטנציאל האיום הצבאי של חמאס על צה"ל היה מוגבל מלכתחילה, הן נוכח יחסי הכוחות הא-סימטריים המובהקים והן בהינתן המערך הצבאי והמודיעיני של ישראל, שהוערכו כאפקטיביים אל מול כל תרחיש או מתווה פעולה התקפי מצד ארגוני הטרור ברצועה. במילים אחרות, רק כשל מערכתי טוטאלי בצד הישראלי, שמידת סבירותו נשללה בעליל, היה עלול להקנות לחמאס יתרון אופרטיבי, לא בשל יכולתו הצבאית שהייתה מוגבלת בעליל, אלא בשל העדרו התמוה של צה"ל מהזירה.
האמנם היה היגיון בהמלצות השב"כ לסיכול בכירים בחמאס? מחדל ה"יומינט"
הוא הדין בהתייחס לטענת השב"כ (הנתמכת בידי צה"ל) לפיה המליץ הארגון בפני ראש הממשלה, שוב ושוב, לחסל בכירים בארגון חמאס ובג'יהאד האיסלאמי, לנוכח הזדמנויות מודיעיניות ומבצעיות, אולם אלו נבלמו על ידו. צריך להודות ביושר שאמנם מצופה שהגורמים המקצועיים יניחו לפתחו של הדרג המדיני רעיונות והמלצות מבצעיות, אולם שמורה לראש הממשלה הפררוגטיבה לקבל החלטות בנדון תוך שקלול מגוון תשומות וגורמים משפיעים שאינם מונחים על שולחנם של גורמי המקצוע.
מבצעי "עריפה" אינם פסולים מעיקרם, אולם הוצאה אל הפועל של מבצע מסוג זה שלא בקונטקסט של לחימה פעילה חזקה שהייתה מציתה סבב לחימה עצים שהיה בו כדי להטיל צל כבד על שיקולי עלות-תועלת בהקשר למהלך הסיכול היזום. מכך מסתברת תובנה מהותית לפיה, בשל פערי מידע, לא עלה בידי השב"כ וצה"ל, להמציא מודיעין מדויק שהיה מאפשר סיכולי בכירים בחמאס במהלך סבבי לחימה פעילים.
עניין אחרון זה היה אמור להדליק "נורה אדומה" לא רק בתוככי השב"כ, אלא אף להיות מוקרן כלפי ראש הממשלה אשר מופקד על שרות הביטחון הכללי. העדר מקורות "יומינט" (מקורות אנוש) איכותיים, ברצועת עזה בכלל ובארגון חמאס בפרט, בגזרת הפעולה שבאחריותו הבלעדית של השב"כ, מעיד על כשל מקצועי מתמשך, שאת פירות הבאושים שלו ספגנו במתקפת הפתע של חמאס בבוקר 7 באוקטובר 2023.
הפן המלאכותי של ה"קונספציה" והעדר הבחנה בינה לבין מדיניות לגיטימית
לבד מן האמור לעיל, ניכר כי הן בתחקירי צה"ל כמו בתחקיר השב"כ, ניתן ביטוי בולט לממד הקונספציה שהיוותה מושכל-מנחה, במערכת הביטחון' הוקרנה כלפי מקבלי ההחלטות, וקיבעה בתודעה מסר לפיו חמאס מורתע, אינו מתכוון ליזום מהלך התקפי כלפי ישראל ומושקע בשיפור איכות החיים של תושבי רצועת עזה. מנסחי התחקירים אינם מסווים את פרשנותם המוטית, לפיה הקונספציה היוותה ביטוי למאווייו האסטרטגים של ראש הממשלה לסכל את כינונה של מדינה פלשתינית, זאת באמצעות חידוד הפיצול בין הרשות הפלשתינית ביו"ש, לבין החמאס ברצועת עזה. למותר להדגיש כי להבדיל מקונספציה מודיעינית-ביטחונית האמורה לשקף את הבנת מגמות האויב, הרי שלגיטימי שממשלה מכהנת תאמץ מדיניות של הפרד ומשול בזירה הפלשתינית.
מהבחינה המתודולוגית, הקונספציה היא אפוא תולדה של הערכת מודיעין אשר מציפה כלפי הדרג המדיני את התובנות ההערכתיות המשתקפות מניתוח של הלכי רוח, קבלת החלטות והפקת לקחים בצד האויב, במקרה דנן, חמאס, זאת בעקבות סבבי לחימה עצימים שהותירו חותם של הרס תשתיות ויכולות שלטוניות ברצועת עזה, גם כפועל יוצא של העליונות הצבאית הישראלית האינהרנטית.
מכל מקום, כבר הוסבר בעבר כי תוחלתה של קונספציה להתקיים כל עוד לא מתקבל מידע אשר יש בו כדי להפריך אותה. אשר על כן, בליל 7-6 באוקטובר 2023 היו ברשות גורמי המודיעין של השב"כ, אמ"ן וצמרת צה"ל סימנים מעידים, בבחינת "ידיעות זהב", אשר חידדו תמונת התרעתית מובהקת לגבי כוונות התקפיות של חמאס. העובדה שמידע דרמטי זה לא תורגם להתרעה חמה ובהולה ולא התניע מהלכי העלאת כוננות ותגבור גזרת עוטף עזה בלוח זמנים מיידי, לא קיבלה מענה הולם ומשכנע בתחקירי הצבא והשב"כ.
בין השיטין של התחקירים השתמע כי מערכת המודיעין לא הביאה בחשבון תרחיש של פלישת ענק של מחבלי חמאס לשטח ישראל (על אף העובדה שברשות קהילת המודיעין היה מידע מפורט על תרחיש ייחוס כזה - "חומות יריחו"). הנחת העבודה ייחסה לחמאס יכולת מוגבלת לביצוע חדירה ליישוב אחד או שניים בחבל עזה באמצעות כמה עשרות מחבלים. אם כך היה הדבר, כלום לא היה טבעי ומתבקש להעמיד את כלל כוחות אוגדת עזה על הרגליים בהינתן הסימנים המעידים לפעולה יזומה מצד חמאס, גם כאשר ההערכה הייתה כי נשקף איום מוגבל באופן יחסי? ממש בלתי נתפס!
דמיון מצמרר לכשלי מערכת הביטחון ערב מלחמת יום הכיפורים
בהקשר זה פתחו תחקירי צה"ל צוהר ללבטים שהיו נחלתם של בכירי הצבא, אמ"ן והשב"כ בבואם להעריך את משמעות הסימנים המעידים שנקלטו בעיקר ממקורות טכניים (דוגמת הפעלת כרטיסי ה"סימ", ואיתור ירידת בכירי חמאס למנהרות ועוד). דרכי הפעולה האפשריות שהועלו במסגרת זו היו:
א. חשש של חמאס מפני יוזמה התקפית ישראלית.
ב. תרגיל של חמאס.
ג. פעולה יזומה מקומית של חמאס בהפתעה.
מדהים בהקשר זה, להידרש ללבטים של אמ"ן יממה אחת לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עת נותחו משמעויות הפינוי הבהול של בני משפחות היועצים הסובייטים ממצרים וסוריה. בפרסום מודיעיני בהול (מה-5 באוקטובר 1973) הועלו שלוש אפשרויות לפרשנות הסוגיה לפי הסדר שלהלן:
א. חשש סובייטי מפני מתקפה ישראלית (כנגד מצרים וסוריה).
ב. היווצרות קרע עמוק בין ברית המועצות לבין סוריה ומצרים.
ג. חשש סובייטי מפני מתקפה סורית-מצרית על ישראל.
מי שהיה שר החוץ האמריקני והיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר שנדרש לטעות הקולוסלית של המודיעין הישראלי ב-1973 גרס כי "התקלה לא הייתה אדמיניסטרטיבית אלא אינטלקטואלית. כאשר למדנו, בשעות המאוחרות של ה-5 באוקטובר על פינוי בני משפחותיהן של הסובייטים מהמזרח התיכון, היה עלינו להסיק כי מאורעות גדולים צפויים להתרחש"...
ואם כבר נדרשנו לאנלוגיות מהכשל המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים הרי שיש מקום להזכיר את טיעוניו של רל"ש ראש המוסד דאז בפני "ועדת אגרנט". כאשר נשאל מדוע לא העיר את המזכיר הצבאי של ראש הממשלה טרם נסיעת ראש המוסד ללונדון לפגישה עם הסוכן המצרי אשרף מרואן, ענה הרל"ש כי ..."לא היה נראה כטבעי שאני אעיר את המזכ"צ בלילה כדי לספר לו [על נסיעת ראש המוסד]. אני אעיר את המזכ''צ כדי לדווח לו על נושא פיגוע אפשרי, למשל פח''ע..." ובחזרה לאירועי ליל ה-7-6 אוקטובר 2023, כידוע הן הרמטכ"ל והן ראש השב"כ נמנעו מלהעיר את ראש הממשלה ואת שר הביטחון בהינתן הסימנים המעידים הקריטיים לגבי פעילות אפשרית של חמאס. לגיטימי לתהות שמא כלל נשקלה האופציה לדווח לדרג המדיני הממונה, או שאי הדיווח נעשה בכוונת מכוון.
תובנות העולות מהתחקירים שפורסמו
כך או אחרת, הרושם העולה מהחלקים הזמינים של תחקירי צה"ל והשב"כ הוא של ניסיון וירטואוזי לעקוף את ההתמודדות הפרונטלית והכנה אל מול הכשל המודיעיני-מבצעי של 7 באוקטובר 2023. לעומת זאת ניכר מאמץ מתוכנן להנחיל לתודעת הציבור מסר המפנה אצבע מאשימה כלפי "עוולות" הדרג המדיני, הן בהתייחס לאימוץ הקונספציה והן בכל הכרוך במתן אור ירוק לכניסת הכסף הקטרי לרצועת עזה. על כך יש לומר ללא כחל ושרק: המחדל הוא כל כולו במתחם המודיעיני-ביטחוני, כאשר העדר התרעה הקרין על אי-מוכנות הצבא. לפיכך, מניפולציות ניסוחיות המכוונות להטיל את עיקר האחריות לאסון הנורא בתולדות המדינה, בדבקות בקונספציית חמאס המורתע, לצד הביקורת על מדיניות הממשלה בסוגיה הפלשתינית, לא ישנו את התמונה מיסודה. החלטתו של הרמטכ"ל איל זמיר לפתוח מחדש את תחקירי צה"ל היא אפוא בהכרח, מושכלת וחיונית לצורך הפקת לקחי-אמת, הן מבצעיים והן מתודולוגיים, ובעיקר לפענוח אמין והגיוני של הכשל המונומנטלי ב-7 באוקטובר.