האם לכל מינוי או הדחה נצמיד לשלטון המדיח גם הקשר הפוליטי? המענה, לפחות בקרב הציבור, הוא חיובי. עיתונאים, פרשנים וכלל בעלי דעה לא יכחישו: כמעט לכל נושא בעל חשיבות ציבורית, אנחנו, מנחי הדיונים באולפנים ואחרים, מטמיעים בשידור את ההיבט הפוליטי. מטמיעים? אכן, גם בכוח, כוח השיכנוע, או זכות הצעקה בדיון אולפני, ואלה הם המובילים את הכלל לידי הבעת דעה בעלת נופך פוליטי. כך, לפחות לעת כתיבת שורות אלה, בעלי דעה, בדיונים משודרים, תורמים להעמקת חילוקי דעות, לוויכוחים מיותרים ואף להעכרת אווירה. אירוע שמעצים במידה מתונה את עומק הפילוג בימים אלה, הוא עתידו הציבורי של דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי. לפי דיווחים, תא"ל הגרי לא ימשיך בתפקידו הנוכחי. אומרים כי זהו רצונם של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל שבימים אלה התחיל במילוי תפקידו. לעומת המבקשים להדיח - נכון לכתיבת שורות אלה - ישנם רבים המהללים את תפקודו של הגרי בימי המלחמה ואף מוסיפים ידע: תא"ל הגרי היה גם מפקד שייטת ומילא תפקיד זה לרצון מפקדיו. אבל התוכנית "פגוש את העיתונות" (ערוץ 12) לא תעבור בשתיקה על עתידו. על כך מביעים דעה, תוך חילופי צעקות באולפן, על הצפוי לדובר. ואין משתתף בדיון הסוער אשר יזכיר לחבריו באולפן או לצופים עובדה אחת, חיונית לטעמנו: הדיונים האלה, הנוגעים למינויים בצה"ל, אינם אמורים להיות בעלי נימה פוליטית כי סמכותו של הרמטכ"ל, לפעמים באישור שר הביטחון, היא למנות או לקדם קצין זה או אחר ולא ייתכן כי בהמרצת הצעקות באולפן, או עקב פגיעה קולנית בסמכותו של הרמטכ"ל, ייחרץ מעמדו של קצין בכיר, דובר צה"ל (אפילו אם נזרק לחלל הדיון שמו של פרשן ערוץ 14, יעקב ברדוגו.) כך, כאמור, רק מזריקים את הפוליטיקה לעורקי המטה הכללי. בצדק מותחים עיתונאים ביקורת על פוליטיקאים השוזרים בנאומיהם נימות פוליטיות – גם כאשר משמיעים דברים על צה"ל. אנא יחילו על עצמם להימנע מפוליטיקה בעת דיונים פומביים הקשורים בצה'ל". דובר צה"ל, כמו הרמטכ"ל, ממלא תפקיד ציבורי לעיני ולאוזני כלל הציבור ואף ישנם עתים שבהם ממלא דובר צה"ל תפקיד שלא קיים, אלא נוכח במציאות שמכתיבה את החיים. יש והדובר הוא גם דובר למדינת ישראל, על כל מגזריה. לפיכך לטעמנו שגתה באחרונה מהדורת "פגוש את העיתונות" שאורחיה קיימו דיון סוער על עתידו של תא"ל הגרי. אין ספק כי עתידו של דובר צה"ל, או של כל בעל דרגה בכירה, אמור להיקבע אך ורק על-ידי הרמטכ"ל, ומוטב להימנע משיח פומבי. ולא מדובר, חלילה, בסתימת פיות. להפך: הימנעות זו היא רק לברכה. היא תורמת לחיזוק הפרדת הרשויות, צבא לעומת פוליטיקה. רק נינזק אם תשורבב לדיון (שוב!) הפוליטיקה.