הידעתם קוראים וקוראות, צופים וצופות, מאזינים ומאזינות? הנה, דיווח מדאיג המתפרסם בימים אלה. הדאגה אמורה לקנן בקרב נשים ולאו-דווקא בלב גברים. מקור הדאגה אמור לנבוט במגזר ציבורי חשוב מאד, התקשורת. הדיווח במוסף "דה מארקר" (6.3.25) הוא שאמור להטריד את אוכלוסית הנשים במדינה. שהרי הכתבה של יסמין גואטה באותו גילון של "דה מארקר", מוכתרת בנימה מדאיגה ביותר: "ייצוג הנשים באולפני החדשות וברדיו: הגברים שולטים במסך ובמיקרופון". וכותרת המשנה של הכתבה מציינת כי ייצוג הנשים ברדיו ובטלוויזיה מגיע לכדי 34% בלבד.
זהו, אם כן, דברה של הסטטיסטיקה. אבל, מנסיון של עיסוק לאורך עשרות שנים בתקשורת האלקטרונית, אני מתקשה לקבל או להשלים עם משמעותו של הנתון הנ"ל. ראשית, השימוש בביטוי הקשוח, אף המאיים, שנועד לרמוז על תופעה של אפלית נשים: כנאמר, "הגברים שולטים", במסך ובמיקרופון... ספק רב, לדעתנו, אם הממונים על שיבוצי כוח אדם במגזרי התקשורת מתחשבים במינו או במינה של המיועדים להעסקה, אך אין להכחיש, כי יש ובמפגשים אלה, הנועדים לשיבוצי מועמדים, עומדים לנגד עיניהם של הממונים גם שיקולי מגדר.
לפי הנתונים הקשוחים הכי פחות נשים יימצאו בגלי צה"ל. אבל ייתכן כי בהיות התחנה בבחינת יחידה צבאית, מועסקות, או ליתר דיוק מגויסות מעט נשים. בערוץ הטלוויזיה "כאן 11" שיעור החשיפה של הנשים הוא הגבוה ביותר: 57%. מספר הנשים בערוץ 11 הוא נמוך. אולם מדידה מספרית, בתחום התקשורת, איננה מלמדת דבר על הצופים. הנתון, באחוזים, איננו משקף לדעתנו את המציאות של צפייה או האזנה, ומבחינה זו ייתכן מאוד שקיימת הטעיה. הסיבה: את התוכניות המשודרות, המרכזיות, העשירות במספרי הצפייה, בכל הערוצים, מנחות בעיקר נשים. ברובן, הן שמנווטות מן האולפנים את מהדורות החדשות ותוכניות בשידור ישיר בעלות רגישות מובנת. והלוא זו התמונה שתוקרן מן המרקעים.
נזכיר את שמות המגישות: יונית לוי (ערוץ 12), מיכל רבינוביץ (טרם עזיבתה את הערוץ מגישה חדשות "כאן" (11), דוריה למפל (13), מירי מיכאלי (I24!) או מגי טביב (14). אם כן, קברניטי מהדורות החדשות לא קיפחו מגישות מקצועניות, איכותיות, והן אף תופסות בשגרה את הנחיית התוכניות החשובות ביותר בתקשורת האלקטרונית. כמובן, גם שדרים גברים מועסקים כמגישים. ספק אם לקוחות התקשורת יחושו באפליה כלשהי בעת הצפייה השגרתית, היום-יומית. כמו-כן, ספק אם צופים-גברים ישימו לב לתופעה של אפליה מגדרית בתחום הפרשנות, כלומר ההופעה בשידור ישיר בדרך כלל של הגשת פרשנות במסגרת מהדורת החדשות.
המדידה המגדרית, כפי שפורסמה בכתבה ב"דה מארקר" איננה מתייחסת לנתונים על איכות המשדרים אלא על נתונים יבשים (ויבשות!) על מגדר. דווקא ערוץ 14, בו חובטים המתחרים במאמרי-דעה ובדברי פרשנות, המגישה מגי טביב היא שזוכה בנוכחות הנשית הגבוהה ביותר מקרב כתבי הערוץ. ושוב: נסיונו של הח"מ בשגרת עבודה יומית במקצוע הוא מבורך ותורם ולא רק בדיווחים כה רבים, למשל מהפגנות המוניות בימים אלה.
ועוד מנסיון אישי, עשיר: גם בישיבה לצד עורכות הווידאו, כלומר גם בתחום של עריכה טכנית של חומר הגלם לכדי יצירת כתבה או תוכנית לשידור. עורכות הווידאו ממליצות, ובתבונה, כמו עורכי הווידאו כמובן - על סגנון או תוכן המיועדים לשידור. אך כיצד יגיבו קברניטי השידורים על הכותרת: "הגברים שולטים במסך ובמיקרופון"? כיצד מינו של המועמד/ת ישפיע על שיקול הדעת אם לשבצו לעיסוק או לא? האם ימלאו את השורות בכח-אדם נשי בלתי ראוי?שיקול הדעת, לפחות לטעמנו, חייב לכלול גם ובייחוד, שיקולים של איכות בלבד ללא כל הבדל בין המינים, הגברי או הנשי.