שי ניצן המציא עבירה: "הענות חריגה". כאשר רבו הטוענים נגדו כי אין ולא הייתה עבירה כזו בספר החוקים, ענה להם "תמיד יש פעם ראשונה"... ניצן הפך אפשרות זו לא רק לענן שחור משחור המאיים על ראשי ממשלה בהווה ובעתיד, סוג של פטנט קבוע, המאפשר סילוק שלטון נבחר, כל שלטון נבחר, שאיננו מוצא חן בעיני הקפלניסטים, אלא גם הפך אותו לקרדום לחפור בו כלפי פוליטיקאים ש"פשעו", ובמיוחד לחוד החנית המופנה כלפי בנימין נתניהו. כמה נוח. התקדים שיצר שי ניצן היה בדחיקתם של בכירים בעולם הפוליטי מפעילות לגיטימית לחלוטין, הקיימת מעצם מהותם של היחסים בינם לבין המדיה. זו ניזונה מהם ומפעילותם היומיומית. וכי איזה פוליטיקאי לא יעשה שימוש בכלי הזה על-מנת לדווח על הנעשה במשרדו, מעשה של יומיום? האם ניתן להוכיח שיש בפעילות יומיומית, טבעית לכל או בחלק ממנה "אשמה" כל שהיא? הדבר קשה, אם לא בלתי אפשרי. האם ניתן באותו סולם ריכטר מדומה, פוליטי-ציבורי לדרג פעילות זו בכלל? האם ניתן בדירוג אוטופי לחלוטין, שהוא בין אפס (נוכחות מועטה במדיה של פוליטיקאי, מצב שבפועל לא קיים), ועד עשר (נוכחות קיימת מאד), ולקבוע מה מגיע לרמה של שוחד? ולאיזה דרגות עונש ראוי כל פוליטיקאי המועד במפתן הדלת הזה, על-פי הסולם המדומה המוצע כאן? לא בכדי פסק המותב הנוכחי, מולו ניצב נתניהו שלוש פעמים בשבוע (עכשיו "רק" פעמיים. גם כן מוגזם ומיותר), כי אין ביכולתה של התביעה להוכיח קיומו של שוחד במשפטו של נתניהו. ונזכור, כל האמור לעיל בטרם החל הדיון בהוצאות הענק הכרוכות בעצם קיומו. ועוד לא החל הדיון בדפוסי ההתנהגות של חלק מהעוסקים בו - בהכנת התביעה, קרי נסיעות לחו"ל לחקירת עדים לצורך חקירת מילצ'ן, נשלחה, כביכול, חבורה שלמה של חוקרים..., ואז, משתמה החקירה, שולב מעשה זה בבילוי סופ"ש בחו"ל. כן, ניחשתם נכון. על חשבון המדינה, אלא מה? ומעל לכל, מרחפת עכשיו התפטרות פתאומית של ראשת התביעה. וכו' וכו', קצרה היריעה... תביעתו הצפויה של פילבר היא לפיצוי בסכום עתק, זאת לאחר שהיה קורבן לשיטות חקירה אלימות במיוחד, שציניות, שלא לומר אף ברוטליות, ליוו אותה, והיא כנראה תהא מכת החסד האחרונה שתונחת על משפט זה. יותר ויותר מתברר, כי רק עקשותה של המערכת המשפטית גורמת לתהליך הזה, שהפך את המשפט לפארסה ומעצם מהותו גם לתיאטרון האבסורד הגדול במדינה. ההליך הזוחל הנוכחי, מאיים עכשיו על השארית שבשארית שנותרה מאמון הציבור במערכת המשפט.