לכאורה, ראשיהם של חברי וחברות הממשלה עדיין מחוברים לגופים, אבל ראשיהם כבר ערופים. לכאורה, עודם מושלים, בועטים, מצפצפים ומשתינים (סליחה, אבל השתן שעלה להם לראש נפלט מפיותיהם). הם פועלים כתמול שלשום, כאילו דבר לא השתנה כאן מאז ה"שבעה" הארור שחרץ את גורלם וטבע על מצחיהם את אות קלונם. הם עודם כאן, אבל זמנם - שאול ואוזל. הם חרצו את גורלם בחידלונם. בחרפתם, אשר אפילו בושה אין להם שתשמש לה בסיס. החרפה מרחפת מעליהם כעצם בלתי מזוהה. בהעדר בושה, החרפה מתעצמת. לכאורה אין לה ממשות, היא אפילו לא עצם בלתי מזוהה. היא מזוהה גם ללא עצם אחת.
ממשלת הראשים הערופים ממשיכה לנהל את העניינים הבוערים, הדחופים, כאילו נמחקו ונמחלו על אתמוליה; כאילו אין עתידה לוט בערפל; כאילו אנחנו הם מי שהלכנו לאבדון, במקומם, נידונים לשכחה. ממשלת הראשים ההפוכים עושה כרצונה, אין בה שמץ חרטה, חבריה לא חושבים שהם נדרשים לתת לציבור דין וחשבון. מעטים מאוד מבינהם מעזים לבקש סליחה. על הליכה הביתה, חפויי ראש, בושים ונכלמים, עוטי קלון וחרפה, אין מה לדבר. משררה ישחררו אחד משניים - מרכז הליכוד או/ לחלופין המוות. הראשון מבין השניים.
תדע כל עם עברייה שהיא מפקירה את ילדיה בידיהם של אנשים שאין להם לב, אין להם מצפון.
אומרים לנו: העם עוד יבוא איתם חשבון. אין עבורם עונש חמור, כבד וקשה-מנשוא יותר מאשר להעיפם מהזירה הציבורית, להותירם מחוץ למשכן הכנסת ומחוץ לממשלה.
הבחירה בידינו. גם אם דבר לא יוכל לגרום להם לעזוב את תפקידיהם ולהסתלק מהחיים הציבוריים לפני מועד קיומן של הבחירות הבאות, בהינתן שאיש מהם לא מקבל על עצמו את הדין - אין חובה מוסרית, מתבקשת ומתחייבת יותר מאשר להשאיר אותם מתחת לאחוז החסימה, מתחת לסף החתימה של נוכחותם הציבורית. האם ניתן יהיה לבעוט אותם אל מחסן הגרוטאות של ההיסטוריה, שם מובטח להם מקום שלעולם לא יחסר?