ביום 21.2.25 פורסם בעיתון הארץ מאמר קצר מאת נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. כותרתו של המאמר הייתה "אני מתנגד למתווה לוין וסער" ובכתיבתו הצביע הנשיא בדימוס ברק על כך שהמתווה הוכן בסתר ובלי בדיקה רצינית, כשיש בו פתח לשינוי המשטר מדמוקרטיה לשלטון שיכול ויהיה כמו ברוסיה וטורקיה. הנשיא בדימוס ברק המשיך וכתב שאין צורך להתעכב על כל פרטי המתווה המתוחכם ולשיטתו די בפרט אחד כדי לפסול אותו: זהות הוועדה למינוי שופטים. מאז אותה כתבה הספיקה היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, להודיע שהיא מתנגדת לשינוי בזהות הוועדה שמוצע ומאידך הממשלה הודיעה כי תתמוך במתווה המוצע לשינוי הוועדה חרף עמדת היועצת המשפטית. מכאן החלטנו להתמקד אך בנקודה האמורה של הרפורמה המשפטית או כלשונו של הנשיא בדימוס ברק "המהפכה המשפטית" שנראית כמהווה "בטן רגישה" עליה נלחמים מחד "לפגוע" ומאידך "לגונן". השאלה היא רק מי המתקיף בעניינינו ומי המגונן נותרה, לדידנו, לא פתורה ואנו מקווים שהדברים הבאים יעשו סדר, למצער עבורנו. כיום מבנה הוועדה לבחירת שופטים הוא כדלקמן: הנציגות הפוליטית היא ארבעה חברים ומנגד לנציגות המשפטית-מקצועית, השופטים ולשכת עורכי הדין, חמישה נציגים. זה לכשעצמו מביא לשיטתו של הנשיא בדימוס ברק להתאמה אישית של השופטים הנבחרים לכהונת שופט. המתווה החדש של סער-לוין מציע כי שישה מתוך חברי הוועדה יהיו פוליטיקאים - כשהחשש של המתנגדים למתווה הוא כי הדבר יביא לפוליטיזציה של בית המשפט העליון, אך לא רק: "כל מי שיבקש להתמנות לשופט וכל שופט שיבקש להתקדם במערכת המשפט יידע, כי עליו לשאת חן וחסד בעיני הפוליטיקאים שבוועדה לבחירת השופטים. זה יהיה הרס העצמאות, האובייקטיביות, ההוגנות והרמה המקצועית של מערכת המשפט." (ראו דבריו של הנשיא בדימוס ברק במאמרו המדובר). ברם, גם הנשיא בדימוס ברק הודה במאמרו כי "כל מערכת זקוקה לבדק בית מפעם לפעם". מבדק הבית שאנחנו ערכנו עלה כי מקום המדינה ועד עצם כתיבת שורות אלו כיהנו בבית המשפט העליון מספר זעום של שופטים מזרחים בהשוואה לשופטים ממוצא אשכנזי וכן מעולם לא היה נשיא בית משפט עליון ממוצא מזרחי. איננו רומזים כמובן למידור מכוון של אוכלוסייה כזו או אחרת או כי אוכלוסייה כזו או אחרת אינה מקבלת סיכוי של שווים בין שווים, ובכל זאת, קשה להישאר אדיש כלפי הנתונים שמאותתים על כך. התפיסה שלנו היא שכל העדות, המגזרים והמגדרים הם בעלי יכולת שווה אך קיימים חסמי כניסה שאינם שוויוניים או כדבריו של ברק עת כיהן כנשיא בית המשפט העליון: "אין כרגע מרוקאי שמתאים" (במענה לשאלת כותבת הביוגרפיה שלו "כבודו" - העיתונאית נעמי לויצקי) או כפי שענה הנשיא בדימוס ברק לעיתונאי רוני קובן בראיון הטלוויזיוני בערוץ "כאן": "לבית המשפט העליון צריך למנות את השופטים הטובים ביותר". בהקשר זה נביע את פליאתנו בהבאת פליאתו של המראיין, קובן, כלשונה: "כל השופטים האשכנזים היו הטובים ביותר? הרי חלק מהם בטח היו בינוניים." לא זו אף זו, לשיטתנו המערכת חייבת לעשות בדק בית יסודי בנקודה הזו: האם הוועדה בצביונה "המקצועי-מסורתי" יכלה ועודה יכולה לדעת טוב יותר מי מהמועמדים מתאים יותר אך בהתבסס על מוצאו-מגזרו, שכן על-פי הנתונים היבשים, כאמור, מתבקש לקבוע שכך הדבר. עוד נעיר כי הנשיא בדימוס ברק מאבחן באותו ראיון לעיתונאי רוני קובן בין ייצוג לשיקוף. לשיטתו בית המשפט העליון צריך אך לשקף את החברה הישראלית ולא לייצג אותה. זו אבחנה חשובה לשיטתו של הנשיא בדימוס ברק וגם לשיטתנו, שכן הגם שהוא מצר על כך שאין ייצוג לחברה בבית המשפט העליון - אותם השופטים שכן מתמנים הם אלה שיודעים לשקף את החברה בפסיקותיהם, הלכה למעשה בצורה הטובה ביותר. די אם נזכיר מחקר אחד בהיבט האמור ששומט את הקרקע מהטיעון של הנשיא בדימוס ברק. מחקר שנערך בישראל כבר בשנת 2001 קבע כי השיפוט תמיד יהיה בעל מימד סובייקטיבי (experience -based judgments) הגם שיכול והוא ייעשה תוך מתן פרשנות משפטית לכללים קבועים מראש (ראו מחקרה של רוית לוי-שדות שיפוטים המבוססים על חוויה סובייקטיבית - חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה - אוניברסיטת חיפה). רוצים לומר בפשטות, לזהות השופט ועמדותיו האפריוריות ישנן השפעה על ההכרעות השיפוטיות שלו. אשר לכך, בית המשפט העליון כפי שתופס אותו הנשיא בדימוס ברק לא יכול להגשים את חזונו והוא שיקוף החברה, הגם שזהו טיעון ששובה את האוזן. ממצא זה מאשש בקלות את העובדה כי קידום על-ידי שופטים לא בהכרח מביא לשיקוף של החברה שיכול ויהיה אך באמצעות גיוון חברתי במינויים לבתי המשפט השונים ובמיוחד לבית המשפט העליון. לשיטתנו, אין זה אומר בהכרח שגורם פוליטי כזה או אחר יביא פוליטיזציה רעה או כזו שתהפוך את בית המשפט לעושה דברו של השלטון - שכן גם כיום יש משופטי בית המשפט העליון שמזוהים פוליטית עם גורם כזה או אחר - כמו נציגי לשכת עורכי הדין - וברי לכל שאין חשש אמיתי שזה יביא לפגיעה בשיקול דעתם השיפוטי/מקצועי בעבודתם. לפחות כך אנחנו רוצים להניח. לא רק זאת, על בסיס הטיעון של הנשיא בדימוס ברק - האם כיום שופט שרוצה להתקדם צריך ליישר קו ולשאת חן וחסד עם השופטים או נציגי לשכת עורכי הדין שמקדמים מי שתומך בתפיסתם הפוליטית?!. גילוי נאות, הכותבים הם מזרחים ולא מקדמים את מועמדותם למשרות שיפוט אך סבורים בה בעת שיש מזרחים משכילים, רבים וטובים שכן. אבל לא רק מזרחים, גם ערבים מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים, אתיופים וכן הלאה. גילוי נאות נוסף, הכותבים לא נלהבים לנוכח המגמה לעורר מחדש את הרפורמה המשפטית בעיתוי הנוכחי - גם במתווה של פשרה בדמותו של מתווה סער לוין - לאור המחיר של הפלגנות האזרחית הנוצרת בעקבותיה, וכל זאת מול אתגרי השעה בזירה הביטחונית. עם זאת, אנו יוצאים כנגד קריאתו של הנשיא בדימוס ברק שקורא למי "שהדמוקרטיה יקרה לו... להיאבק נגד המתווה הזה...". אנחנו מבקשים להסב את תשומת ליבו של הנשיא בדימוס ברק לנתונים שכאמור ידועים לו וכן בטוחים שחששותיו הם חסרי כל אחיזה במציאות ומנסים לשמר ולגונן על סטטוס-קוו שבמרכזו - שמירת הצביון של בית המשפט העליון - צביון שכאמור אבד עליו הכלח, ולא רק - הוא אינו משקף ואינו יכול לשקף בצביונו הנוכחי את פני החברה הישראלית.