חזרתי ממסע קמפוסים באוניברסיטאות בהן הפעולות הכי עוינות לישראל: קולומביה, הרווארד, ייל ועוד. הנה מה שלמדתי:
1. אסור להפקיר זירה זו לפעילים פלשתינים ואנטי ישראלים. בכל אוניברסיטה ישנם גם לא מעט סטודנטים שבליבם תומכים בישראל, אבל אם רק הפעילים הפלשתינים עולים למגרש. אז מה תעשה סטודנטית יהודיה בודדה שרוצה בטובת ישראל? מדינת ישראל פשוט לא קיימת שם.
2. סטודנטים יהודים רבים מוחרמים על-ידי אנשים שבעבר היו חברים שלהם. דמיינו סטודנט בן 20 שחבריו פשוט מפסיקים לדבר איתו בגלל שהוא לא יוצא נגד ישראל.
3. הבורות עצומה. משך הזמן הלך והשתרש שמדינת ישראל היא פרויקט קולוניאליסטי שהשתלט על אדמה של "הערבים הילידים".
4. לכן צריך לדבר לא רק ביטחון אלא להדגיש שהיהודים הם העם הילידי indigenous של ארץ ישראל. הערבים הגיעו לארץ כמעט 2000 שנה אחר כך. זו עובדה היסטורית מוצקה.
5. אמרתי כבר לפני שנים ואני ממשיך לומר: עם אינו יכול להיות כובש בארצו.
6. לחזק את התומכים ולתת להם כלים: היכולת הישירה של ישראל להשפיע על הציבור האמריקני היא נמוכה. אבל אנחנו חייבים לייצר צבא שגרירים שלנו. היום הם מרגישים שאין כתובת בממשלת ישראל לקבל מידע בסיסי ותשובות.
7. פוליטיקאים ושרים ישראלים מסוימים גורמים נזקים כבדים עם התבטאויות מטופשות כמו "נטיל פצצה אטומית על עזה" (אגב, הטלתם?). כל התבטאות כזו יוצרת גלים ומעניקה מתנת חינם לאויבנו. זה גם מקשה על חיילינו בפעולתם.
8. הסטודנטים הללו בעוד מספר שנים יתמקמו בצמרת התקשורת, העסקים ומערכות הממשל האמריקניים, לכן חייבים להשקיע.
9. בקרב אנשים רפובליקנים התמיכה בישראל איתנה, אך אצל הצעירים הדמוקרטים ישנה צניחה של ממש ביחס לישראל. חייבים להשקיע גם במיעוטים ההיספניים והשחורים.
10. אין כמו לפגוש את אחינו ואחיותינו היהודים. ה-7.10 היה מעין מכת חשמל עבורם ורבים מהם התקרבו מאוד לישראל. חייבים לחזק את הקשר הזה. נעשה זאת.