תביעת פיצויים של תלמידה חשפה את פרשת גירוש התלמידים

פרשת גירוש התלמידים בשל דעותיהם הפוליטיות מן הסתם הייתה עוברת לסדר היום אילו לא החליטה אחת התלמידות המגורשות מבית הספר (בשיתוף הוריה) להגיש תביעת פיצויים ממוסד עיינות על גירושה. התלמידה תמר ליפשיץ בת 15 מהרצליה, ביחד עם הוריה חיה וזאב ליפשיץ הגישה ביוני 1952, כמה חודשים לאחר גירושה מ"עיינות" תביעת פיצויים ונזקים בסך כולל של 1000 ל"י בשל גירושה מ"עיינות" באשמת השתייכות לנוער הקומוניסטי. בכתב התביעה טוענים התובעים, בין השאר, להפרת חוזה לימודים מצד הנהלת מוסד עיינות והוצאת שם רע. תביעת הפיצויים הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד חברת הכנסת עדה מימון פישמן מנהלת מוסד בית הספר החקלאי "עיינות", נגד משה רודלסון המנהל הפדגוגי של בית הספר ונגד מועצת הפועלות תל אביב אליה השתייך באותה תקופה מוסד עיינות. כתב התביעה התברר בפני השופט המחוזי בתל אביב פנחס אבישר. המשפט נמשך כתשעה חודשים מיוני 1952 עד מרס 1953. את התובעים ייצג עו"ד מ. שטיין ואילו את הנתבעים ייצג עו"ד ארי אנקוריון (לימים חבר כנסת מטעם מפא"י).

עדותה של תמר ליפשיץ

בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת תמר ליפשיץ כי לאחר שעמדה בבחינות, התקבלה באוקטובר 1950 לבית ספר וקיבלה תעודה עם ציונים טובים בכל המקצועות וגם בהתנהגות. העדה סיפרה, כי בתחילת שנת הלימודים 1952 מנהלת מוסד עיינות חברת הכנסת עדה מימון הרצתה בפני התלמידים בנושא דיוני הכנסת על המלווה האמריקני ותקפה בהרצאתה את מפ"ם על התנגדותה למלווה האמריקני ואת הקומוניסטים ואמרה בין השאר, כי "יש לשרוף את הקומוניסטים כיוון שהם בוגדים בעם." תמר סיפרה כי היא ועוד חמישה תלמידים חתמו על מכתב שנשלח למערכת עיתון "דבר" ובו מוחים התלמידים על "חוסר אובייקטיביות" של ההרצאה ועל כך שהמרצה השמיצה את מפ"ם ומק"י וכינתה את הקומוניסטים "בוגדים בעמם". תמר סיפרה בעדותה כי זמן מה לאחר שליחת מכתב המחאה, זימנה מנהלת המוסד עדה מימון אותה ואת שאר החותמים על המכתב והודיעה כי הוחלט על גירושם מבית הספר בשל קשריהם עם המפלגה הקומוניסטית וחברותם בתא מחתרתי קומוניסטי. תמר ליפשיץ ציינה בעדותה כי מעולם לא השתייכה לנוער הקומוניסטי אולם הודתה שחבריה במוסד נתנו לה לקריאה חומר קומוניסטי והדעות שהובעו בו היו מנוגדות להשקפות תנועת "השומר הצעיר" שאליה היא משתייכת. חיה ליפשיץ אימא של תמר ליפשיץ סיפרה בעדותה בישיבת בית המשפט כי עתה לאחר שהוצאה מבית הספר עיינות לומדת ביתה בקיבוץ חצור, אך למעשה לא תוכל ביתה להתקבל לאיזה מוסד שהוא ללא תעודה, אלא אם כן, תעמוד בבחינות כניסה מיוחדות.

אביה של תמר זאב ליפשיץ העיד בישיבת בית המשפט וסיפר כי בתו תמר לא הייתה מעולם חברה בתנועת הנוער הקומוניסטית. אומנם הוצע לה להצטרף לתנועה זו אך היא דחתה את ההצעה. העד ליפשיץ טען שהסיבה היחידה לדעתו לגירוש הנערים מבית הספר ובהם בתו היא מכתב ששלחו התלמידים למערכת דבר ובו מחאה על דברים שהשמיעה עדה מימון בהרצאה בפני תלמידים בית הספר בה אמרה בין השאר "כי הקומוניסטים הם בוגדים צריך לשרוף אותם חיים וגם מפ"ם כמעט קומוניסטים וצריך לפרקה."

חשיפת "תא מחתרתי קומוניסטי בעיינות"

בין עדי הנתבעים היה ד"ר משה רודלסון המנהל הפדגוגי של בית הספר עיינות שסיפר בעדותו כי רמזים ראשונים על קיום חוג מחתרתי קומוניסטי בבית הספר הגיעו אליו ממספר תלמידים. הוחלט לפתוח בחקירה יסודית. ועדת מורים מיוחדת שנעזרה ברשת מודיעין מבין התלמידים עצמם חקרה את הנושא. העד רודלסון סיפר כי ועדת החקירה מצאה בעיינות חוג קומוניסטי מחתרתי מאורגן היטב שכלל כשבעה תלמידים ועוד מספר אוהדים. חומר מודפס היה מוכנס למוסד מאחורי גבם של התלמידים ונקבע כתב סתרים מיוחד לחברי התא. לדברי רודלסון הגיע אליו ידיעה כי בחורה מחוץ למוסד בשם אראלה הורוביץ מגדרה שהיא מדריכת נק"י (נוער קומוניסטי) בדרום מבקרת לעיתים במוסד ומקיימת שיחות ארוכות עם חברי הקבוצה. החקירה הסתעפה עם מציאת מכתב מאת אראלה הורוביץ לאחד מחברי הקבוצה ובו הוראות והסברים נגד צורת ותנועות ההתיישבות בארץ. לשאלה כיצד הגיע המכתב לידיו מסר רודלסון כי המכתב הובא לו על-ידי אחד התלמידים אשר כרבים התנגד לפעילות המחתרת של הקבוצה. ד"ר רודלסון סיפר בעדותו כי "מגמת המוסד היא לחנך נוער אשר יבנה את הכפר הישראלי תוך שמירה על ערכים לאומיים. המוסד מקבל תלמידים מכל תנועות הנוער המחנכות את חבריהן ליציאה לכפר ולעבודה חקלאית". לדבריו המוסד אף מאפשר פעולה תנועתית מוגבלת בתנאי שלא מדובר בתנועה הפוגעת בערכי המוסד או בערכים לאומיים. בתשובה לשאלת בא-כוח הנתבעים, עו"ד ארי אנקוריון, מסר העד רודלסון כי הפעילות הקומוניסטית בעיינות היא בסיוע גורמים מחוץ למוסד ובכוונתם להשפיל לבזות את המדריכים והמורים של המוסד בעיני התלמיד, להשמיץ את בית הספר בכללו בשל אופיו הבורגני ולהשניא את המוסד בעיני התלמידים."

עדות עדה מימון

בין עדי ההגנה במשפט עדה מימון פישמן, מנהלת מוסד עיינות שכיהנה באותה עת במקביל גם כחברת כנסת (מפא"י). מימון אמרה כי "אין אמת בטענה שהשמצתי את מפ"ם בהרצאתי בפני התלמידים אולם איני תמהה להתנגדותם של הקומוניסטים למלווה האמריקני וכי אותם אני רואה כ'בוגדים בעמם'. לא אמרתי שצריך לשרוף אותם כי אני עצמי פציפיסטית. מה שאמרתי הוא שצריך לבער אותם". עדה מימון אמרה כי כשראתה את החומר שהצטבר בחקירה בעניין התא המחתרתי הקומוניסטי בבית הספר עיינות "הבנתי את חומרת המצב. אני אחת מאלה שכאשר רואה אני שריפה אני רצה תכף לכבותה." אמרה מימון. "לפיכך קראתי בו ביום את הילדים חברי התא הקומוניסטי והודעתי להם כי הם מגורשים. זו הפעם הראשונה שהוכרחתי לבצע דבר כזה והאמינו לי שליבי דפק בחוזקה", אמרה העדה. לדבריה שני ראשי התא הקומוניסטי כששמעו כי הוא מגורשים אמרו כי הם לא קומוניסטים ואחד מהם אמר לה "אנחנו נעמיד אותך למשפט צבאי ".

"המחתרת בעיינות הייתה מצדהמורים נגד התלמידים"

בסכמו את טענות התובעים טען בא-כוח התובעים עו"ד מ. שטיין כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוים ונזקים לתובעים וציין שאם אומנם הייתה מחתרת בבית הספר עיינות לא הייתה זו אלא מחתרת של המורים נגד הילדים. המורים נהגו לקבל ידיעות מחלק אחר של תלמידים על משנהו והנהיגו שיטות של בילוש בין התלמידים. המורים לא פעלו בגלוי ולא אמרו לתלמידים עד רגע הוצאתם מבית הספר מהי סיבת הרחקתם. כמו-כן לא אמרו המורים להורי הילדים החייבים לדעת על מעשי ילדיהם במה הם חושדים ומה הם תובעים מהם. עו"ד שטיין ציין כי אי-אפשר להוציא-לגרש ילדים מבית הספר על סמך החשדתם בקומוניזם בעוד גם המפלגה הקומוניסטית היא לגאלית (חוקית) בישראל והיא עורכת אספות פומביות ומקיימת עיתונות משלה. בסיכום דבריו אמר הסניגור "אינני יודע במילון האנושי מילה נשגבת יותר מקומוניזם, שפירושה האמיתי היא פעולה מאוחדת של כל הציבור האנושי למען אושרו המקסימלי של כל יחיד".

עו"ד הנתבעים: הוכח קיומו של חוג נוער קומניסטי במחתרת בעיינות

בא-כוח הנתבעים עו"ד ארי אנקוריון ביקש לדחות את תביעת הפיצויים כיון שמחתרת בבית הספר מוציאה את התלמיד ממסגרת של משמעת. לדבריו הוכח מהודאתה של תמר ליפשיץ בבית הדין דבר קיומו של חוג נוער קומוניסטי במחתרת בבית הספר עיינות והשתייכותה של התלמידה לחוג זה. החוג היה מקבל בקביעות חומר הדרכה ממדריכים מיוחדים מה שחינך את חברי החוג ברוח הנוגדת את זו של המוסד הידוע כבית ספר ציוני. לעומת זאת לימדו מדריכי מק"י את חברי החוג לזלזל בקבוצות ובמושבים. לדברי עו"ד אנקוריון התביעה הוגשה בקלות דעת וברוח של קינטור.

השופט: הוכח תא מודרך על-ידי קומוניסטים בעיינות

ב-27 במרס 1953 ניתן פסק הדין במשפט. השופט המחוזי פנחס אבישר דחה את תביעת התלמידה תמר ליפשיץ והוריה לפיצויים בסף אלף ל"י וקבע כי בית הספר בכלל ועל אחת כמה בית הספר הדומה לזה שבעיינות אשר שם לו למטרה לחנך נוער להתיישבות חלוצית רשאי להוציא תלמיד, אם יש להנהלה יסוד לחשוש כי נוכחותו של התלמיד תסכן את מגמת בית הספר. השופט ציין, כי הוכח שבבית הספר בעיינות היה קיים בין התלמידים תא מודרך על-ידי קומוניסטים. לא ברור אם התלמידה התובעת השתייכה לתא זה אולם אין ספק כי הייתה קרובה לו. מלבד זאת אין לתלמידה יסוד להתלונן על הוצאת שם רע כיוון שלא נאמר עליה קומוניסטית אלא שהיא בין אותם הלומדים תורה מפי הקומוניסטים ודבר זה נכון. השופט דחה את התביעה הן לגבי הפרת חוזה והן בעניין הוצאת שם רע.