אבישי גרינצייג דיווח אתמול על עימות בין היועצת המשפטית לממשלה לבין ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, שלא מצליח להבין מהי, בעצם, העבירה הנחקרת בפרשת "קטרגייט".
אני עצמי לא אופתע בכלל לגלות שכל סיפור קטרגייט הוא קישקוש שהומצא ונופח על-מנת למנוע מבנימין נתניהו לפטר את רונן בר, מתוך ידיעה ברורה שיש מספיק אנשים מוטרפי שנאה בארץ שצריכים את הסם הזה כמו אוויר לנשימה, וזה יספק לבר עוד כמה שבועות בתפקיד, עד שיתברר - כי הרי הדברים האלה בסוף מתבררים - שמדובר באוויר חם.
אבל גם אם יש בסיפור משהו מובן מאליו שאין בעצם קיומה של החקירה כדי למנוע את הדחתו של בר, שהיה צריך להיות מודח כבר מזמן בשל מחדליו הנוראים, בנימוק האווילי שההדחה אסורה בשל "ניגוד עניינים".
בר הרי לא מנהל את החקירה באופן אישי, והמשך החקירה כלל לא תלוי בו בשלב זה, שהמשטרה, הפרקליטות, והיועצת המשפטית כבר מעורבים בו. ולכן המחשבה שנתניהו ימנה מישהו שישבש את החקירה או יסגור את התיק היא עוד מאותן מחשבות של מוטרפי השנאה, שאין להן שום היתכנות במציאות.
כל יום נוסף שרונן בר ממשיך בתפקידו, וכל יום בו הסאגה האווילית הזאת נמשכת, פוגע בשב"כ, פוגע בציבור, ופוגע בביטחון המדינה.