הצינה הירושלמית חדרה לעצמות, הצליפה בעדינות על הפנים שהיו האיבר היחיד שלא התגונן מפני תוצאותיה. הדממה יצרה מצג של שלווה, העצים הצלו בענפיהם על עמודי החשמל ועל ספסלי הישיבה הודבקו מדבקות עם משפטי חיים. צעדתי בחרדת קודש בשביל המוליך להר הרצל, נכנסתי להיכל לקודש הקודשים. פתע עשרות עיניים שחורות, חומות, כחולות, ירוקות, דבשיות, כולם הביטו בי, עמדתי על מקומי, משפיל מבטי.
חבורת העילית של יחידת הניצחון יחידת 18 א' בחנה אותי במבטיהם המחויכים, מלאי החיים, הצעירים, היפים. עידו הראשון שהפר את הדממה ובשפה הירושלמית הטבועה בו הזמין את חברי יחידת העילית להרים כוסית, "לחיים", נשמעה הקריאה מכל עבר. נכנסתי. הבטתי קדימה, ימין ושמאל, כולם כל כך דומים וכל כך שונים, שמות מלאים כולל שם שני שהפעם האחרונה שהשתמשו בו הייתה בברית המילה, תאריכים, הורים, פרצופים מלאי שמחה, פרצופים רציניים, דרגות, מג"ד לצד מ"כ, דגלים צהובים ירוקים, אדומים, סגולים, דגלי ישראל.
ניגשתי חרש, על בהונות האצבעות, לחבר החדש שלי, עידו זריהן מסיירת גבעתי, סגול עמוק. עמדתי לצידו. עידו פרט על מיתרי הגיטרה, זמזמתי שיר שמח במיוחד, המתנתי בסבלנות, מקווה שהרגע המיוחד הזה לא יסתיים. עידו הניח את הגיטרה, קידם אותי בחיוך, "לחיים" השבתי למבטו המאיר, עידו הרים כוסית ושפתיו מלמלו "לחיים". עידו אחז בידי והובילני בין החברים, כמעט כל צה"ל ביחידת העילית, 18 א'. זה מסיירת גולני, זה מאחוריו לוחם מ-669, זה, השלישי משמאל, משלדג, זה, הורה באצבעו לעבר השורה השלישית, מהשריון, וההוא בשורה השנייה, רביעי מימין, מהתותחנים, אתה רואה את השורה הזו? הם כולם מהנדסה קרבית.
עידו מכיר את כולם, החברים החדשים, האחים מאתיופיה וארה"ב, מעפולה ושדרות, ממולדת ויפעת, מרהט ומעופרה, מהמכינה הקדם צבאית ומישיבת ההסדר, משנת השירות ומהתיכון, הנשמות הטובות המתגנבות בכל ערב לחגיגות של עידו הצעיר שהביא את ה"לחיים" למקום בו החיים נוכחים נפקדים.
עידו ביקש בהיסוס "סליחה", עוד מעט יגיעו אורחים לבקרו, עידו צריך להתכונן, אתמול ביקרו את חברו משורה שתיים אורחים רבים, עידו סייע לסדר את הגביעים, למתוח את התמונה, לייצב את כוסות ה"לחיים", לסדר את האבנים הקטנות, לפזר את האבק, לנער את האבק מעל. האורחים שהגיעו לשורה שתיים הגיעו מקריית ארבע, ילדים קטנים, אבא ואמא, אישה, חברים, הרבה חברים, חלקם לובשי מדים. עידו עצר משטף תיאוריו וחייך לפתע, אומר: "הם שרו "שיר למעלות" כמו הלויים בבית המקדש, עצרתי את עצמי שלא להוציא את הגיטרה וללוות אותם".
נפרדתי מעידו, המשכתי להסתובב בין האחים של עידו, בין הדר לאלקנה, תרתי בעיניי אחר החבר החדש שלי, עידו, המתכונן לבא האורחים לבקרו ביחידת העילית 18 א'. כסאות פלסטיק לבנים הקיפו את עידו, חיילים החלו למלא את הרחבה, עמדת הגברה הוכנה, שולחן קטן עליו בקבוקי מים קטנים, "אחת, אחת שתיים", נשמע קול מהיכן שהוא, כומתות סגולות.
האורחים הגיעו, אימא תפארת, אבא מאיר, האחות רז, בת הזוג זיו, בני משפחה, חברים מתחנות החיים, עידו בחן אותם בדממה. כבר שנה? תהה בינו לבינו, איך שהזמן עובר עם החברים הטובים ביחידת העילית 18 א'. והם המשיכו למלא את הרחבה, עמדו בין החברים המחייכים מכל תמונה, מכל דגל, מכל יחידה, מכל כרית קרה, מכל פרחים ואבנים קטנות. הבטתי בעידו, כולם נשקו לו, הזילו דמעת געגוע וזיכרון, והאיש עם הזקן המעוצב, הכומתה הסגולה, הנשק בהצלה, קרא אותיות נשמה, אחר קרא אותיות משנה לפי אותיות עידו, הרוח החרישית נשבה חודרת ללבות, לפנים הלחות.
אדיר גץ, הזמר האהוב על עידו הגיע לשיר את השיר האהוב על עידו "למקרה שתחזור". אדיר ניגן על הגיטרה האישית של עידו. אימא תפארת, אבא מאיר, האחות היחידה והאהובה רז, ספדו לגיבור שלהם, החבר החדש שלי ביחידת העילית 18 א'. אבא מאיר הזמין את חבריו החדשים, אבות שכולים, ליחידת העילית 18 א', לשאת עימו את תפילת הקדיש. הקהל הרב השיב ב"אמן" חזק ועוצמתי, עידו שמע את המילים האוהבות, את המילים המנחמות, את המילים של הגעגוע והסמיק. עידו הביט באהובים והאוהבים, רצה לחבק לרגע אחד את אימא ואבא, את האחות ובת הזוג, רצה רק לנשק אותם, להוציא את הגיטרה ולהזמין אותם להרים ל"חיים".
עוד שיר, עוד בכי חרישי, עוד געגוע והחזן הצבאי, בגו זקוף ובקול בוטח, אמר: "תם הטקס", תור ארוך עמד בסדר מופתי, בידו נרות נשמה ממלא את עידו באור חיים, ואבא מאיר מביט בהמונים ידו על כתפה של תפארת וקולו לא יישמע, דודו שלו.
השמיים מעל יחידת העילית 18 א' התקדרו, הרוח הירושלמית החודרת ליוותה את האורחים של עידו בדרכם לרכבים לקראת סעודת המצווה לעילוי נשמתו. נותרתי ברחבת יחידת העילית 18 א', הפעם היה זה תורי לאחוז בידו של עידו, כוחותיו לא עמדו לו לפרוט על הגיטרה, פניו להבת אש מהמפגש עם האוהבים, המתגעגעים. כשנפרדנו, עידו, דודו של אבא ואמא, האחות ובת הזוג, הרים לאיטו כוסית ואמר: "לחיים", יחידת העילית ניעורה מחדש והשיבה בבליל קולות, בבליל שפות, בבליל מנגינות "לחיים עידו, לחיים".