ישראל נכנסת לאירוע הזה כשהמזרח התיכון שונה בתכלית מזה שהיה ערב הפסקת האש. האמריקנים, כבר לילה שני ברציפות, מרתקים את החות'ים עם הפצצות כבדות והתחייבות של מזכיר ההגנה שהמערכה לא תסתיים עד שהחות'ים יניחו את נשקם. בנוסף, הנשיא האמריקני הצהיר ברשת החברתית כי אירן תישא באחריות לכל התפתחות שתיגרם בעקבות מתקפת הבליץ על הפרוקסי האחרון שנותר על הרגליים.
בזירה הלבנונית - חיזבאללה עדיין מלקק את הפצעים ואינו מצליח להתגבר על התקיפות המדויקות של חיל-האוויר הישראלי נגד מצבורי הכספים וייצור הסמים שלו. בימים האחרונים, הוא מתמודד עם התעוררות של ג'יהאדיסטים ממזרח סוריה, הנמצאים בעיצומה של לחימה אינטנסיבית עם הסלפים הג'יהאדיסטים - כשחיזבאללה ביכולת מופחתת להשיב מלחמה כפי שעשה לאחר מתקפת 7 באוקטובר.
עכשיו לחמאס: חמאס הולך לגלות בדרך הקשה את מה שכבר אמרתי בעבר - ניהול הלחימה כעת שונה לחלוטין מזה שהכיר תחת ממשל ביידן, אז נהנה מחסות מוסדות בינלאומיים ודעת קהל פרוגרסיבית שתמכה במדיניות ביידן. כעת, מעבר לאספקת חימוש במיליארדים וציוד הנדסי כבד, ישראל מקבלת יד חופשית לפעול נגד חמאס לאחר שמאמצי ההסדרה כשלו. אבל לצד זאת - גורל החטופים החיים, כ-24 במספר, מוטל בספק. חמאס יידרש להחליט כיצד להשיב על המתקפה מהלילה, והחלטתו תשפיע על עתידם.
אני כותב כאן לעיתים קרובות על כך שטראמפ סימן את חודש מאי כחלון הזמן שבו הוא רוצה לייצר את המהלך האזורי הגדול - הסכם שיכלול את סעודיה, לבנון, עומאן, כווית, אינדונזיה, ואולי אף מדינות נוספות. אך ייתכן שהתוכניות הללו ייאלצו להשתנות - כי כאשר נכנסים למבצע צבאי, הפקטור של אי-הוודאות מזנק בצורה מעריכית.
הימים הקרובים יתנו לנו אינדיקציה להמשך הדרך, אך דבר אחד ברור: האיום הפוליטי המיידי על ממשלת נתניהו - העברת התקציב - ככל הנראה הסתיים הלילה, עם הצטרפותו הצפויה של איתמר בן-גביר לממשלה כבר הבוקר.