אם דעתי הייתה נשמעת, נדב ארגמן היה נחקר בשעה זו כשידיו כבולות מאחורי גבו. בה בעת, הייתי מפסיק לאלתר את כהונתו של רונן בר. אין מקום לכל תגובה אחרת. השניים הללו מבקשים לקעקע את מוסדות השלטון הלגיטימי. חומרת דבריהם, אי-אפשר להגזים בפוטנציאל הנזק שהם יכולים לגרום.
אני יודע שיש לא מעט אנשים שירימו גבה. לכל אלה יש לי תשובה אחת: לא מעט "חורים שחורים" יש בעברו של השב"כ. רבים, לדוגמה, אף פעם לא קיבלו את התזה שהארגון המפואר הזה הוכרע בידי "התימני הקטן" - כינויו של יגאל עמיר בדוחות המודיעיניים - ללא "מעורבות מסייעת". אינני רוצה לומר יותר מזה, אבל כשקוראים את החלקים הגלויים בדוח של "ועדת שמגר", עולות תמיהות מטלטלות; שלא לדבר על מעורבותו של השב"כ בהתססת השטח בשנים שקדמו לרצח יצחק רבין.
אינני רוצה להרחיק לכת, אולם נדמה לי שמעורבותם, לכאורה, של בכירים לשעבר בשב"כ בהפגנות שקדמו ל-7 באוקטובר צריכה לעורר הרבה שאלות. קל וחומר, לאחר שלומדים מה שקרה בלילה שקדם לו. פשוט קשה להאמין שהקריסה הטוטאלית, כמו של בניין קלפים, קרתה רק בגלל טעויות אנוש בשיקול דעת. משהו עמוק יותר נמצא בשורשי האירועים.
דומה, שלא יהיה זה מוגזם לומר שאת סימני הריקבון אפשר היה לראות עוד בשנות ה -80' . בכיריו של השב"כ פעלו כמו ארגון פשיעה לכל דבר. האלוף יצחק מרדכי נפל קורבן למניפולציה מרושעת. הכל היה כשר בעיני ראש השב"כ דאז וחבר מרעיו...
היועמ"ש באותה העת, יצחק זמיר, דרש לפתוח בחיקה פלילית. חיים הרצוג, אז הנשיא, העניק חנינה לכל המעורבים - ובכך, אולי, תרם להשחתה של הארגון החשוב הזה. אינני יודע למה ראשי המדינה באותה העת נהגו כפי שהם נהגו אבל כאשר דברי הימים של "הבית השלישי" ייכתבו בעתיד, ייתכן שגם שאלות אלה יישאלו; ביחד עם מה שצריך להישאל בימים אלה.
ההפגנות האלימות שהתקיימו לפני פריצת הגדרות בעוטף עזה לא נולדו יש מאין. אינני יכול לשים את האצבע על גורם ספציפי אבל ברור לי שיש מי שסוברים שאם הגה השלטון לא בידיהם אז "שתישרף המדינה". אין דרך אחרת להסביר את מה שקרה בשבת השחורה. הדרישה להקים "ועדת חקירה ממלכתית" נועדה רק לתכלית אחת: להסתיר את האמת. לקבור אותה תחת ערמות של ניירת.
מה שמחזיר אותי לראשית הדברים: יש לפתוח בחקירת משטרה. מה שלא קרה לאחר "פרשת קו 300", צריך לקרות עכשיו. בעורקיה של מדינת ישראל יש זרמים רעילים. יצחק הרצוג, כמו אביו, בזמנו, מנסה למצוא פשרות. זה לא יצלח. אם חפצי חיים אנחנו, אסור להתעלם עוד ממה שקורה במרתפי השב"כ. אין להחמיץ את השעה. הדורות הבאים לא יסלחו לנו.