בראש המאמר ייכתב, ועדת החקירה אשר קום תקום, חייבת לבחון, לבדוק ולחקור את מסע עלילות הדם על-ידי המופקרים וחסרי האחריות נגד ראש הממשלה, המפיצים בימים אלה קונספירציות, האשמות ועלילות דם.
ועדת החקירה תיבחן האם היה יכול ראש הממשלה, באווירת הטנטרום שאחזה במופקרים וחסרי האחריות להורות על פעולה צבאית טרם טבח שבת שמחת תורה?
טורקיה, מצרים והחמאס גינו בחריפות את שובם של אריות האומה ללחימה בעזה, לחימה שמטרתה להביא לשחרור החטופים ולהכרעת החמאס, מטרות המלחמה.
כזאת לא הייתה לנו. חלק מהפוליטיקאים המופקרים וחסרי האחריות - עבורם האויב האמיתי הוא איש אחד, ראש ממשלת ישראל. כמו טורקיה, מצרים והחמאס, חלק מהפוליטיקאים במדינתנו האהובה בחרו בהרעשה ארטילרית כבדה שדגל עלילות דם מתנופף מעליה, ובתקיפה של האויב, ראש ממשלת העם היהודי, ראש ממשלת ישראל, שנוא נפשם.
אחד מצהיר בביטחון מופלג כי ראש הממשלה מקריב את חיילנו כדי להציל את ממשלתו, שני מדייק יותר ומדגיש כי הסיבה ללחימה נובעת מרצונו של ראש הממשלה לראות במות החטופים, שלישי מציין כי מטרת המלחמה המתחדשת היא שובה של מפלגת "עוצמה יהודית" לממשלה, רביעי מזכיר את החשיבות בהצבעה על התקציב, והאחרון מדגיש כי היציאה לקרב נובעת רק מרצונו של ראש הממשלה להימלט מעדותו בבית המשפט.
אנו עומדים לפני חג הפסח, חג עלילות הדם המסורתיות נגד היהודים, אלא שהפעם עלילות הדם מיוצרות על-ידי יהודים מתוסכלים, שונאים, מופקרים וחסרי אחריות. לא רק הפוליטיקאים הנוכחים המופקרים מייצרים את עלילת הדם הנוראית נגד ראש ממשלת ישראל וממשלת ישראל.
דף המסרים של שונאי מדינת ישראל ויהודייה לא היה נכתב טוב יותר על-ידי מבקשי רעתנו, מאשר על-ידי אנשי הספינים ויחסי הציבור בקמפיין נוראי, שגייסו את חלק ממשפחות החטופים כמגן אנושי לתבוסת מדינת ישראל, בתביעה לנצור את האש, בתביעה לא להילחם.
חלק ממערכות התקשורת ובהם התועמלנים והמתחזים לעיתונאים, הפרשנים המוטים, הלשעברים, כולם בני הדעה האחת, החלו, שעה לאחר מתקפת הפתע, לייצר נרטיב של עם מובס, של עם המסרב להילחם. המילים הנוראיות שנרקחו במשדרים מיוחדים אלה היו "הממשלה מקריבה חיילים כדי לשמור על הקואליציה", "הממשלה ויתרה על החטופים", "המלחמה הורגת את החטופים", ראיונות של אימה ופחד, חרדה וחלחלה, זריעת ייאוש. ראיונות עם שאלות שלא נשאלו בהם שאלות מהותיות, שאלות מוכרות לעייפה עם התשובות הכל כך צפויות ובתווך קול אמפתי מאנפף ורך של תועמלנית מכילה המייצרת מצג של דכדוך מובנה.
חלק ממשפחות החטופים המחזקים את החזרה למלחמה אינם זוכים לסיקור, אינם מוזמנים להתראיין, אינם מצוטטים, הם ממשיכים להיות מודרים, מושתקים על-ידי חלק מהתקשורת המסרבת להשמיע קול אחר, קול של גבורה, עוז רוח ואמונה.
הרוח הרעה, המפלגת והמשסה, הרוח המסיתה, המעלילה והמייאשת של טרום טבח שבת שמחת תורה, שבה לנשב בקרב חלק מהעם. אומנם קבוצה שולית, זניחה אך קולנית, האוחזת במוקדי הכוח וההשפעה. עריצות המיעוט בקלונה.
רוב העם מייחל ומתפלל להכרעה בשדות הקרב, לניצחון מוחלט לשובם של כל החטופים, החיים והחללים, רוב העם אינו שוגה בחזיונות שווא, בחלומות באספמיה, רוב העם תובע הכרעה. המדכדכים, המחלישים, המייאשים הם שוליים סהרוריים בירכתיים, מעלילי ומפיצי עלילות הדם החדשים-ישנים.
ובעוד לוחמי צה"ל, אריות דור הניצחון, שבים לטנקים, למטוסים, לתותחים, בעוד הוריהם חרדים לאהוביהם ומתפללים לשובם לשלום, קולות הרשע של מפיצי עלילות הדם, ראוי שיידמו ועכשיו.