ביום ראשון נעלה לאוויר פרק חדש בפודקאסט "עושים חשבון" על גיאופוליטיקה: אנרגיה, גאוגרפיה, כלכלה ופוליטיקה. אורח הפרק, ד"ר גיא לרון, הוא מומחה ליחסים בינלאומיים וגיאופוליטיקה, והשיחה עוסקת במנהיגים, כולל דיקטטורים או כאלה ששואפים להיות דיקטטורים, באינטרסים שלהם ובאמצעים להשיג את האינטרסים שלהם.
במהלך השיחה עולה באופן משעשע (כשתאזינו תבינו) השאלה האם המנהיגים פועלים ברציונאליות. ההתנהלות של בנימין נתניהו בעניין קטרגייט מעוררת אצלי את התהייה הזו. אומנם רב הנסתר על הגלוי, ובכל זאת יש כפי הנראה עדויות משמעותיות לכך שקטר העבירה כסף ליועציו הקרובים. התגובה הסבירה הציבורית מצד נתניהו היא דרישה לחקור באופן יסודי את הדברים, ובכך לסמן לציבור שהוא לא מעורב והדברים נעשו מאחורי גבו. (הרי ברור שאין לו שום בעיה לזרוק את החלאות שמשרתות אותו לפח).
ובכל זאת, נתניהו לא דורש חקירה. ולא רק שהוא לא דורש חקירה, הוא טוען, באופן חסר כל היגיון שזה הכל קנוניה נגדו (דיפ סטייט שמאלני שמנסה להפיל מנהיג ימין חזק, ולמנוע את פיטורי ראש השב"כ).
אז הביביסטים אוכלים את הבולשיט הזה, אבל הביביסטים יאמינו לא פחות אם נתניהו היה מרחיק את עצמו מהעניין על-ידי דרישה לחקירה מעמיקה. כמובן שציבור רחב הרבה יותר מהליבה של הביביסטים היה משתכנע יותר מחפותו אם היה דורש חקירה.
אז מה יש לנו כאן? נתניהו כנראה חושש מחקירה והוא מנסה למנוע אותה. הוא כפי הנראה שותף לפשע. או לחלופין, כמו דיקטטורים רבים בעבר, הוא כבר בשלב של אובדן קשר מלא עם המציאות. האיש מוקף חנפנים חסרי חוליות שמקשים עליו להבין את המציאות. ושיכור מכוח, הוא מלהג מהגיגי ליבו. זמנים יגידו. ובלי קשר לנתניהו, מצפה לכם פרק מעניין ב"עושים חשבון".