ואם בג"ץ יורה לראש הממשלה להמשיך לעבוד עם ראש שב"כ שנכשל כישלון חרוץ, ראש שב"כ שפועל כמו אדגר הובר - הביריון המיתולוגי מימיו האפלים של ה-FBI - ואוסף מידע על פוליטיקאים בלי שום חשד ספציפי? האם ראש הממשלה אמור לציית לפסיקה כזו, כשסעיף 3 לחוק השב"כ קובע שהסמכות למנות ולהדיח את ראש השירות נתונה אך ורק לממשלה?
כדאי לראות מה חושבים על זה דווקא בשמאל האמריקני. חבר שלח לי מאמר חשוב שפורסם ב-Dissent, כתב העת האינטלקטואלי של השמאל בארה"ב. כתבו אותו שני פרופסורים בולטים - סם מויין מ-Yale ורייאן דורפלר מהרווארד - והם מתארים שורה של מקרים בהיסטוריה האמריקנית שבהם ממשלות פשוט לא צייתו להוראות של בית המשפט העליון, או מצאו דרכים לעקוף אותן בשקט.
הם מזכירים את ג'פרסון, את לינקולן, וגם את ביידן - שהתעלם מפסיקה של בית המשפט בעניין הלוואות לסטודנטים, וקידם את מדיניותו בדרכים אחרות.
המסקנה שלהם ברורה: לא תמיד צריך לציית. לפעמים, מול פסיקה שפוגעת בריבונות הממשלה ובאינטרס הציבורי - אין צורך באי-ציות ישיר. פשוט מייבשים. מנטרלים. מנתקים מהמיילים, מההחלטות, מהבריפים. וגורמים לראש השב"כ או ליועמ"שית לרוץ כל יומיים לבג"ץ, עד שירצו לפרוש בעצמם. מה חברינו בשמאל הישראלי חושבים על ההצעות של השמאל האמריקני?