הנה זה בא, פעמוני השלום נשמעים שוב מבין חורבות עזה, מצלצלים חרש. מה שהחל כ"הפגנות יזומות" של מתנגדי חמאס, מתחיל להצטייר בתקשורת הישראלית כהתקוממות של אזרחי עזה נגד שלטון החמאס בו בחרו שוב ושוב. קבוצות מצטלמות עם קריאות להפסקת המלחמה, בעד השלום נגד החמאס ונגד אל ג'אזירה, בדיוק הזמירות שיש מי מבין הפתאים הישראלים שכל כך התגעגעו אליהם ותהליך הגמילה שלהם היה קשה מנשוא מאז טבח שבת שמחת תורה.
יונות השלום הצחורות נושאות עלי זית בפיהן ממתינות למעופן, צהלולי שמחת השלום נבלמים על קצות השפתיים עד לרגע המתאים, בתקשורת הישראלית החלו מהדהדים את ההתקוממות הנפלאה של אזרחי עזה הנפלאים נגד החמאס, מרעיפים שבחים על ההתנגדות של האזרחים היקרים בעזה נגד רבי המרצחים. התקשורת הישראלית מתווכת לציבור בישראל תעמולה ארסית של המחפים על פשע, כל זועק מטעם או מנהמת ליבו, על החורבן שהמיטו עליו ועל בני משפחתו האנשים בהם בחר שוב ושוב ארגון המרצחים.
נשים ברעלות מניפות ידיים בחרון אף, ילדים חסרי נעליים מתבוססים בבוץ, זקנים רכובים על חמור מחרפים את הנהגת החמאס המחוסלת, כבר יש להם שם למחאה שלהם: "רוצים לחיות". התקוממות מספרים לנו. ובכן, רגע טרם שהלב היהודי הרחום והחנון, רגע טרם שיושטו ידיים לשלום ולחיבוק, רגע טרם שישלחו ההזמנות לפסטיבל השלום, רגע טרם שישלחו ההזמנות לטקס אלטרנטיבי, כדאי לזכור ולהזכיר מי הם המוחים, מי הם המתקוממים.
האנשים האלה, המחפים על פשע, אלו אותם אנשים שפלשו ליישובי היהודים בעוטף עזה, שחטו אנסו, טבחו, ערפו, אנסו, שרפו, ביתרו, ניפצו, חטפו ובזזו. אלו אותם מחפים על פשע שהתרגשו לספר להוריהם על רצח היהודים בידיהם, אלו אותם שהגיעו עם קביים, חמור ועגלה לבתי היהודים הנטבחים ולבזוז מכל הבא ליד. האנשים האלה, המחפים על פשע, אלו אותם אנשים שהסתירו חטופים בבתיהם, אלו משתפי הפעולה עם המחבלים צמאי הדם, שהפכו את חדרי ילדיהם למוצבי מלחמה ומלכודות מוות, שהחזיקו בתנאי דיכוי ועבדות את האחים והאחיות שלנו בבתיהם.
האנשים האלה, המחפים על פשע, אלו אותם אנשים שצהלו במפגני הזוועה של החמאס בהחזרת החטופים, שימשו תפאורה למעמדי הזוועה הנוראיים. אלו אותם הורים וילדים שלבשו חולצות "באטמן" כשהושבו גופותיהם של אריאל וכפיר ביבס הי"ד, אותן נשים שצהלו כשהשיבו גופה המתחזה לכופתה של שירי ביבס הי"ד.
האנשים האלה, המחפים על פשע, אלו אותם אנשים אשר שכניהם הטובים והתמימים בעוטף עזה פרנסו אותם בכבוד, דאגו להם למתנות בחגים, דאגו להסיע אותם לטיפולים רפואיים בבתי החולים בישראל. היו גם מי שדאגו לימי זיכרון אלטרנטיביים. הו התמימות שעלתה במחיר הנורא והאיום של טבח שבת שמחת תורה. כשאתם רואים את המחפים על פשע ומצעדי המחאה שלהם אל תתרשמו, אל תתרגשו, זכרו את התועבה האנושית שביצעו מחבלי הנוחב'ה וסייעניהם המחפים על פשע.
אין להם סליחה, אין להם מחילה, יש להם דם על הידיים. איש מהם לא החזיר עדיין ולו חטוף אחד, גם מאלה ששמרו עליהם בביתם. יש להם אפשרות לקבל את הצעתו הנדיבה של נשיא ארה"ב להתחיל חיים חדשים מחוץ למדינת השנאה והמוות, מדינת עזה בה צמח הרוע האנושי. מחאות נגד החמאס מאוחרות מדיי. שלום להולכים.