המצב הפוליטי המורכב זימן לזירת התקשורת גם את הפרשנים שמנסים לתת פרשנות מאוזנת. הכוונה לגישה המסורתית של הצגת העמדות הקיצוניות, כמו לומר, הנה הגישות של בעד ונגד. גישה מקובלת שמטרתה לרצות את כל הצדדים. הגישה הזאת מייצרת בלבול בהבנת הדמוקרטיה הישראלית. זה בדיוק מה שמציק לי כעיתונאי - אין מענה ברור או החלטי בסוגיית המשילות למשל בכל הנוגע לשב"כ, לצבא, ליעוץ המשפטי ובכלל. הוויכוחים האלה לא חדשים ומאפיינים את יחסי הגומלין בינם לבין הממשלות באשר הן לאורך ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל.
החוק היבש קובע שלמרות העובדה שהבחירות הן לכנסת, בפועל הממשלה היא זו שעומדת בראש הפירמידה. העיקרון שנבחרי הציבור כפופים לציבור שמחליט בהצבעה בבחירות בקלפי מי יכנס לבית הנבחרים מתגמד אל מול אלה שהרכיבו את הקואליציה והקימו ממשלה. חשוב לציין שהתהליך של הרכבת הממשלה כבר לא קשור לציבור הבוחרים. הוא קשור בעיקר לעסקות פוליטיות שבאמצעותן מרכיבים את הממשלה.
בנקודה זו הבעיה הנוספת היא שהבחירות בישראל ובמקומות נוספים בעולם משקפות את רצון מחצית מהבוחרים, פחות או יותר. הבחירות, על כל כל סוגיהן, מאפשרות לכל אחד ואחת לבחור את הראוי בעינהם, אך בסופו של דבר התוצאות דומות, וההכרעה היא בדרך כלל ברוב קטן יחסית. בישראל התופעה הזו בולטת בעשורים האחרונים. נוצר מצב שחצי אחד מחליט בניגוד לחצי השני. מצב שמעמיד את מדינת ישראל במצב מורכב מאוד, דמוקרטיה שברירית ומאוימת.
בשנתיים האחרונות עלו וצפו שאלות קשות מאוד, למשל בסוגיית המערכת המשפטית. אל מול אלה הרואים חשיבות בשלטון החוק יש את אלה שרואים חשיבות בשלטון העם. המחלוקת הזאת התחדדה כשנציגי הציונות הדתית חברו לשר המשפטים מהליכוד ושלפו מתוך המגירות את ההצעות שעליהן עבדו עם השותפים בפורום קהלת ובתנועת למשילות ודמוקרטיה. הרעיון שלהם הוא לצמצם את יכולת בית המשפט להתערב בהחלטות ממשלה.
על-פי הפרשנות שלי הם רוצים מערכת משפטית שתאמץ ותגן על החלטות הממשלה והכנסת. מנקודה זו אפשר להבין את החוקים שנועדו לפצות על העדר חוקה. אלו הם חוקי היסוד שבונים את שלטון החוק. לעומת זאת יזמו ויוזמים נבחרי ציבור מהימין חוקי משילות שמטרתם לחזק את עוצמת הממשלה בניהול המדינה. כך למעשה הנציחו נבחרי הציבור שתי תפישות עולם שמתנגשות האחת בשנייה - עליונות המשפט אל מול עליונות הבוחרים, למרות שלכולם ברורה התמונה שבשתי הגישות הבוחרים נמצאים בצד המנצח או המפסיד ולהפך.
אחת הבעיות המרכזיות היא שנבחרי הציבור בישראל מתקשים במימוש תפקידם כמי שחובתם לייצר טוב משותף ולהביא להסכמות בין כלל אזרחי ישראל ולפיכך נוטים לממש את המחויבות שלהם למגזר שממנו הם באים וכמובן למימוש האינטרסים האישיים.
בתוך כך נקודת מבט נוספת ומעניינת היא שנבחרי הציבור מהימין תוקפים את בית המשפט על מעורבותו בהחלטות מדיניות ופוליטיות ושוכחים לספר לעצמם כמה פעמים הם הגישו בג"ץ בסוגיות שהטרידו אותם וציפו למזור מהרשות השופטת. בנקודה זו הזיכרון האישי והקבוצתי נמחק כי הוא מנוגד למשימה המרכזית. אגב כך נראה שחברי כנסת באשר הם רצים לבית המשפט כשהם נכשלים בניסיונות השכנוע שלהם במליאה. תופעה שמחלישה את הרשות המחוקקת ומעבירה את הכוח לבית המשפט.
אל מול המאבק בין שתי הגישות נכנס גורם נוסף שנחשף עוד ועוד ונראה כתהליך שלא הבחנו בו, כשמנהיג הימין בנימין נתניהו למד דרך הצלחות וכישלונות איך הוא מקבע את שלטונו באזיקים שקשה לנתקם. לנתניהו הייתה מאז ומתמיד התכונה להתאים מסרים לאוזניים שמקשיבות. נתניהו בקי במדיה ומתאים את המסרים כמעט בלי פליטות פה וממש לא מתרגש כשטוענים כלפיו שהוא לא מדייק בדבריו.
הוא מכוון את המסרים אל אלה שמסייעים לו לשרוד פוליטית וגם כשנדמה שהוא לקראת סיום הקריירה הנה הוא מוצא לו את המפלט ואפילו זוכה להגדרה "קוסם" בקרב אוהדיו. נתניהו מודל 2025 כבר לא במצב בריאותי כפי שהיה בתחילת דרכו אבל ללא ספק מתעשת במהירות. גם לאחר 7.10.23, לאחר כמה ימים שבהם הוביל את הדוברות בהצלחה דובר צה"ל דניאל הגרי, הגיח נתניהו ולאט-לאט חזר אל התודעה. יש שיאמרו שהוא נכנס להלם אבל נראה שגם הפעם הוא פעל מתוך מחשבה שעדיף במצב כל כך מסובך, כשברור לו בתוך תוכו שהזעם יופנה אליו להיות בבונקר עם אפוד מגן עד שיוכל לצאת ולומר שתמונת הקרב משתנה, וגם אז הוא עושה זאת בזהירות כדי שהנתזים לא יפלו עליו.
מנקודה זו ברור לו לנתניהו שבני הברית הנאמנים לו הם תומכי שלטון העם מהציונות הדתית המשיחית, שניצלו את המצב כדי לממש את החלום שלהם - סיפוח יהודה ושומרון, ואולי אף חבל עזה ואף שטחים נוספים בלבנון, בסוריה ועוד. אלה סיפקו לנתניהו את השכפ"צ הפוליטי וכך למעשה הצבא קיבל משימה בלתי אפשרית לניצחון מוחלט, כשבעצם ברור לכולם שאת המחיר הכבד ישלמו החטופים והחטופות ובנוסף - הנה נמצאה הנוסחה לקדם את המהפכה המשטרית שתבטיח את שלטונו לפחות עד הבחירות ב-2026 ואולי גם לאחר מכן. מבחינת נתניהו ההפגנות נגדו הם חבל הצלה, הזדמנות להמשיך ולכנות את המפגינים אנרכיסטים, והזדמנות לעלוב בראשי הצבא והשב"כ. האופוזיציה החלשה כמעט ולא מעסיקה אותו, כי הוא שריין לעצמו גם את גדעון סער.
כשכל התהליכים הללו מתקיימים, נהדבר מאפשר לנתניהו לחזק את גישת שלטון העם, הגישה של אלה שנמנים עם מעריציו. אמירות שנתפסות טוב כנהוג במשטרים סמכותניים המבטיחות לעם שליטה מוחלטת ובמקביל החלשת האליטות שהן מבחינת נתניהו, והן המשיחיים והחרדים נמצאים ברשות השופטת. מכאן אפשר לראות כיצד תזמורת התעמולה עובדת ובעצם כמעט כל השחקנים הימניים מחזקים את המגמה ובתרועת שחרור מכריזים על הניצחון המוחלט על מערכת המשפט והקמת מערכת משפט חלשה וכנועה שתאמר הן לכל החלטה ממשלתית.
נכון להיום השיטה עובדת וכל השחקנים מרוצים, במיוחד לאחר שאושר תקציב מנופח שיחזק את החינוך התורני והחרדי, יחזק את ההתנחלויות ביהודה ושומרון ומה לא. ממשלת ימין על מלא שבה אין עריקות כי לכל אחד יש מה להפסיד. מדינת ישראל פונה אל העם, אל תומכי ימין על מלא ומבטיחה להם ניסים ונפלאות, הבטחות שכתובות על הקרח כי גם חברות דירוג האשראי כבר מבינות משהו על התנהלות נתניהו.
לסיכום אומר שנתניהו מתכלל את מצבו הפוליטי בכל רגע נתון וזו הבעיה, הוא לא שונה בכך מפוליטיקאים אחרים. אבל השאלה היא לא מה טוב להם, לכלל הפוליטיקאים, אלא מהו הטוב המשותף לנו האזרחים והאזרחיות. ממשלת נתניהו שולטת בכנסת ביד רמה, בישראל יש צבא שנשען על חיילי מילואים ומתנדבים ויש המונים שלא מתגייסים ולא נרתמים למאמץ הכללי, כך שיש בעיה שלפי שעה לא נמצא לה פתרון. המאבקים בין שלטון החוק לבין שלטון העם שהתחזקו בעת הזאת מתעלמים מבעיית העומק בחברה הישראלית שהופכת להיות הרבה יותר משוסעת בעקבות המלחמה האינסופית הזאת. כל אלה מקלים על נתניהו להמשיך במרוץ. לעומת זאת תומכי שלטון החוק מחכים שבג"ץ יציל את הרעיון. זה עבד עד כה לא רע, אך נראה שכעת המשימה מורכבת הרבה יותר.