ביום 4.4.25 הגישה היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, את תגובתה לשמונה עתירות שהוגשו לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ לשעבר, רונן בר. לעמדה זו צורפה הודעה אישית טעונה במיוחד מטעמו של רונן בר, המשתרעת על פני שבעה עמודים. ההודעה כוללת שורה של טענות חמורות, עובדתיות ואישיות, נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שלמרות תוכנה הכבד והשלכותיה הפוליטיות והציבוריות, ההודעה לא גובתה בתצהיר חתום. מדובר בחריגה בוטה מהנוהג המתחייב בהליכי בג"ץ. הדבר מעורר טענות קשות על ניצול מודע ומתוזמן של ההליך המשפטי - ככלי לקידום מטרות פוליטיות ותקשורתיות, תוך עקיפת כל מנגנוני הבקרה והאחריות.

"גרימת מוות ברשלנות"

תגובת היועמ"שית מדיפה ריח רע: במקום להודיע לבית המשפט העליון כי בכוונתה להורות על-פתיחת חקירה פלילית נגד רונן בר (ונגד הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרן חליוה) בחשד לעבירה של גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין), כפי שנעשה הדבר למצער לגבי הנאשמים בפרשת אסון נחל צפית, מתגייסת מיארה לגונן על ראש השב"כ ולסכל את הדחתו - למרות שהוא אחראי ואשם (גם לפי הודאתו) באי-מניעת הטבח 1200 ישראלים ואחרים. הטענות בדבר ניגוד עניינים מצד ראש הממשלה נתניהו, שאותן הוא מכחיש בתוקף, מחייבות בדיקה או חקירה. אם יימצא כי ביצע עבירה – יש לשקול העמדתו לדין, חד וחלק. אולם, עצם קיומן של טענות אלה אינו מהווה עילה למניעת הדחתו של רונן בר מתפקיד ראש השב"כ. דמם של 1200 נרצחים, בידיו. מדובר בשני עניינים נפרדים, ואין לקשור ביניהם כדי לסכל הדחת רונן בר. התגובה לבג"ץ, כולל ההודעה שצורפה לה, הוגשה לקראת הדיון שנקבע בשמונה העתירות ליום 08.04.25 בפני הרכב של שלושה שופטים: נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג, והשופטת דפנה ברק-ארז.

מיארה מגוננת על אשם באי-מניעת הטבח

יודגש: בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, אין אומנם הוראה מפורשת המחייבת משיב לעתירה להגיש תצהיר כאשר הוא מצטרף לעמדת העותרים ומעלה טענות עובדתיות או האשמות נגד משיב אחר. עם זאת, היועצת המשפטית לממשלה, בתפקידה כמייצגת את המדינה והציבור בכללותו, וכדי למנוע זיהום ההליך, מחויבת לנהוג באופן ממלכתי ובחובת זהירות מיוחדת בנושא שכזה - כשהיא מצרפת לתשובתה טענות ועובדות בהודעה אישית/פרטית מצד רונן בר, שהוא-הוא נשוא העתירות, הודעה פרטית שאינה מובאת אפילו על נייר מכתבים של שירות הביטחון הכללי. המינימום הנדרש ממנה הוא לחייב את רונן בר, המבקש את הגנתה מפני הדחה, להצהיר כי דבריו נכונים ומבוססים על מידע אישי או על ידיעה אישית. כאמור, אף שאין חובה מפורשת בתקנות להגשת תצהיר - במצב המתואר, אלא "רק" קיימת חובת זהירות מצד היועמ"שית, מן הראוי שבית המשפט ידרוש זאת לשם בירור יעיל והוגן של העתירות. ואם לא יבקש - על באי-כוחם של הממשלה ושל נתניהו לבקש לחייב את רונן בר בהגשת תצהיר חתום כדין.