מה קורה לי, סימן שאלה הולך ומתעצב בתודעה, מבלי יכולת לעצור את תהליך ההשלמה של עיצוב סימן השאלה. אט אט הולך ונשלם תהליך עיצוב של התודעה ובמרכזה הערך של חופש העיתונות. הערך הזה, של חופש העיתונות, מתממש באמצעות קריאת עיתונים. הזמן המוקדש אצלי לקריאת עיתונים הולך ומצטמצם, מתרחשת האטת הקריאה בעיתונות הנדפסת. בימים אלה מתרחשת הסכנה של הגבלת חופש העיתונות. ישראל היוםאחד העיתונים שהתריע, ובהבלטה, מפני הנסיונות להגביל את השימש במילה הנדפסת בעיתונים. ישראל היום התריע בהבלטה ובעמודו הראשי מפני הסכנה הנשקפת לחופש העיתונות. כמעט כל תופעה בעלת משמעות חברתית, פוליטית, הקשורה לראש הממשלה נתניהו או למערכת המשפט תורמים להגבלת המתפרסם בעיתונים. כאשר עיתונאי, או עיתונאים, מוזמנים להעיד בפני חוקר משטרתי, המשמעות היא, בעיני הקוראים, שדבק רבב בנדפס בעמודי העיתונים. ייתכן אף שיוקרת המקצוע פוחתת.
האם היהודיה לא מעונינת שבנה או ביתה יפנו אל המקצוע הזה, שיוקרתו כה נחותה מיוקרת מקצוע הרפואה, למשל. אבל המאבק נגד ריסון חופש העיתונות אינו יכול להיות יעיל כל עוד לשון הכתיבה העיתונאית, או הדיווח העיתונאי האלקטרוני, רדיו או טלוויזיה, נוקטים בסגנון הנושא עימו גם גסות רוח, והעלבה מכוונת של הנבחרים הניצבים בליבו של סדר היום הציבורי. חופש העיתונות? אני בעד! החופש לנקוט בסגנון גס רוח? אני נגד. בצדק מתריעה מועצת העיתונות מפני כל צעד, משמעותי ופחות משמעותי, שיש עימו פגיעה בחופש העיתונות ובחופש ההבעה של העיתונאי.
על מועצת העיתונות לדרוש כי יש לפסול גם הכללת גידופים, עלבונות אישיים הנדפסים לעתים במאמרי דעה. בקלות יתרה, מתבקשים עיתונאים לסור לאגף החקירות של המשטרה כדי למסור, לעתים, עדות בעלת אופי טכני. יש להעצים בקרב אוכפי החוק את התודעה כי רשאי העיתונאי, עקב אופי מקצועו, להאזין, לגלות סקרנות, או לנקוט צעדים שאינם נחשבים לתקינים. כי כל אלה ועוד הינם רק אמצעים שנועדו להביא לידיעת הקוראים דיווח שיהיה מהימן, עובדתי, הנדרש כדי להגיש לקורא את האמת הנדפסת. כדי לחשוף עובדות אמת נאלץ העיתונאי, לעתים, להתבזות בעיני מי שעוקבים אחרי פעילותו.
דווקא בהארץ (פעם כונה 'העיתון לאנשים חושבים') כוללים כמה מכותביו עלבונות אישיים מכוערים המיועדים, בדרך כלל, למי שאינו מאמץ, או מטיף לדעה שאינה המקובלת על מערכת העיתון הנ"ל. ונדרשת, כמובן, התייחסות שונה של אמצעי התקשורת בעיקר לפוליטיקאים בהם מוטחים עלבונות וכינויים מכוערים. השפה העברית עשירה במכמני לשון חלופיים לאוצר העלבונות. השימוש בשפת תרבות, או השמעת 'ביקורת בונה', זוכה לעתים לליגלוג פוגע. במלים אחרות: לא רק בכח עוצמתו יכול השלטון לפגוע בחופש העיתונות, אלא מומלץ בזה שעל השלטון לשמש מופת למצדדים בחופש להבעת דעה. והשגת החופש הזה, תלויה, אפוא, גם בעיתונאים עצמם שהרי הם, בראש ובראשונה, מעוניינים בהגדלת ריבוי הקוראים.