חלמתי חלום רע, רע מאוד. חלמתי על יחידה 101 של 'משטרת הסדר', שהייתה "יחידת מילואים משטרתית 101" שפעלה מטעם גרמניה בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה. הכוח המשטרתי היה מורכב בעיקר מגברים צעירים, בני 50-30 מגרמניה, אך רובם לא היו חברים במפלגה הנאצית. הם לא רצו להיות נאצים. ממש לא. פשוט 'לא התאים להם'.
אבי, שנתקל בהם, וממנו אני שואב את הסיפור, לא האמין למה שראו עיניו כאשר הגיע, ב-1942, לעיירת הולדתו. בחלומי, אבי הופיע בסיומו, אבל במציאות הוא היה שם וראה קבוצה של אנשים ש'נעים בכמויות אדירות לכיכר', גוררים את רגליהם, ומולם חיילים שיורדים ממשאיות הובלה, מכוסות הברזנטים, וכל אחד מחזיק בידו האחת את רובהו ובידו השנייה בקבוק וודקה, פתוח. חלקם אף לגמו מהבקבוק תוך כדי קפיצה מהמשאית, כן ממש כך.
הנחיתה לא הייתה קלה אבל הבקבוק לא נשמט משום יד או פה. כאשר נשאלו על-ידי מפקדם שנאלץ לצעוק, כך גם אבי שמע אותם, אם מישהו מהם רוצה לעמוד בצד ולא להשתתף - כמובן שלא נאמר במה להשתתף - איש לא זז, לא ימינה ולא שמאלה. וכאשר נאמר להם שעליהם לירות לעבר היושבים בכיכר כי אין די מקום ברכבת, עוד בטרם שניתנה הפקודה, אבי לא זכר מה היה חזק יותר, רעש הירי או צעקות הנפגעים שנותרו בחיים, ושהחלו לצעוד לתחנה בעיר, שבה המתין קטר. כשעה מאוחר יותר הנותרים נסעו ברכבת לפארק מאיידנק.
כשהתעוררתי, ניסיתי לחשוב למה חלמתי עכשיו דווקא על הסיפור הזה. מה היה הטריגר?
עכשיו, ברגעים אלו, אני מנסה לקבוע תור לפסיכולוג שלי. הוא כנראה כבר יסביר לי.
לא מצליח להבין למה הסיפור הזה קשור. מישהו, עד שיגיע התור, יכול להסביר לי?