בעוד פרשת "צַו "בספר "ויקרא" מתמקדת בקורבנות כדרך להתקרבות אל ההשגחה האלוהית, הנביא ירמיהו בן חלקיהו מן הכוהנים אשר בענתות בארץ בנימין מדגיש בהפטרה, המצורפת לפרשת השבוע, כי הוא אינו שם פניו לעבר קדושת הקורבנות, אלא מטיל את כל יהבו על דרך העשייה המוסרית היומיומית, שבת לוויה נאה לה יכולה לקבל את ביטויה בתפילה.
הנביא ירמיהו לועג לדפוסי החיים הטקסיים, שהתגבשו והתעצמו בחברה הישראלית, לפיהם הקורבנות מלאו את מקומם של דפוסי החיים הערכיים, וזה בא לידי ביטוי בהתרסתו הקשה בפרק ז' פסוק כ"א: "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׁרָאֵל - עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָּשָׁר". ניכרת נימת הלעג של הנביא ירמיהו לקורבן העולה - שמחייב שריפה מוחלטת של הקורבן. כן ניכרת נימת הלעג גם לקורבן הזבח - שמלווה בטקסי אכילת בשר בעל החיים, שאותו העלו לקורבן.
העשייה במישורי החיים הדתיים לתפיסתו של הנביא ירמיהו חייבת לקבל ביטוי בקשב רב לעולם הערכים המוסרי של ההשגחה האלוקית וביישומם של אותם הערכים בחיי היומיום - "שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֶאֱלוֹהִים." (שם, פס' כ") ירמיהו ממשיך דרכו של הנביא ישעיהו האומר לנו בפרק א' פסוק י"א - "לָמָּה לִי רָב זִבְחֵיכֶם, יֹאמַר ה', שָׁבַעְתִּי עוֹלוֹת אֵילִים... דָּם פָּרִים וּכְבָשִׁים... לֹא חָפַצְתִּי" מה כן מבקש ה' מכם - "לִמְּדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט..."(שם, פס' י"ז).
הנביא ירמיהו כואב את ההתדרדרות בחיי החברה הישראלית, שהוסיפו לקורבן בהמה קורבנות אדם. עדות מצערת ומכאיבה אנחנו מקבלים בספר מלכים ב' פרק כ"א פסוק ו', המעיד על כך שבירושלים המלך מנשה "הֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ... הִרְבָּה לַעֲשׁוֹת הָָרַע בְּעֵינֵי ה' ".
אני מבקש את סליחת הקורא על הסטייה מהנושא, כשאני מעלה את השאלה הכואבת, איך דווקא המלך, שבטקס דתי העלה באכזריות את בנו באש כקורבן והרבה לעשות הרע בעיני ה' בשלל מישורי חיים, הוא המלך היחיד מבין מלכי יהודה וישראל, שזכה להגיע לשיא של חמישים וחמש שנות כהונה כמלך בירושלים.
הנביא ירמיהו יוצא חוצץ נגד הקדושה שמייחס עם ישראל לקורבנות כדרך לעבודה דתית. בנבואותיו מזדקרת שלילה מוחלטת של התופעה, כפי שזה בא לידי ביטוי בספר ירמיהו בפרק ז' פסוקים ל'-ל"א: "כִּי עָשׁוּ בְּנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי נְאוּם ה' וּבָנוּ בָּמוֹת הַתּוֹפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶּן הִנֹּם לִשְׁרוֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בְּאֵש, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" ניכר שמה שמניע את ירמיהו זו התפיסה המחייבת לְקַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים.
כשאנחנו מדברים על ערכי קדושת החיים, אותם מבקש הנביא ירמיהו שנקדש, אני מציין בכאב, שערב חג הפסח בשנת 2025 מעדנו כחברה בקדושת החיים. אם עומרי מירן מקבוץ נחל עוז, אבא של עלמא ורונית, לא יחגוג את חג הפסח עם בנותיו ועם רעייתו לישי וימשיך להישאר מעל חמש מאות ימים, שהיו מעל לחמש מאות לילות, כבול באזיקים מורעב ומעונה, כשהיד הגרומה של החמאס הרצחני עלולה כל רגע לקטוף את חייו, לצערי, כחברה מעדנו בקדושת החיים. מעדנו בקדושת החיים, כשנמנענו מלשלם את המחיר היקר והכואב תמורת שחרור אחינו החטופים, שחלקם מצאו את מותם במנהרות הגיהינום של עזה תחתית.
לפני למעלה מחמש מאות ימים עמרי מירן נלקח מבית המקדש, שכל כליו המקודשים הם הָרֵעוּת, הזעה והעמל, כלים שידעו רק להפריח אדמת מדבר לכרי דשא פוריים. עמרי מירן נלקח מבית המקדש של אהבת הרעיה לישי והבנות עלמא ורונית, וברגעים אלו הוא נתון אזוק בידיהם של רוצחים נתעבים, המרעיבים אותו, כשאת רעהו הטוב איציק הם כבר הרגו. הבה נכבד את ערכי קדושת החיים של ההפטרה, אותה נקרא בשבת של פסח תשפ"ה. מי ייתן ומשפחת מירן בקיבוץ נחל עוז, כשתשיר בליל הסדר "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", יפצחו בשירת שמחה - "שבלילה הזה עמרי מירן מסב לשולחן הסדר עם כל בני משפחתו ועם כל משפחת נחל עוז". מי ייתן ואת השירה הזו ישירו כל משפחות החטופים, שיקיריהם עדיין בחיים.