בואו נתחיל בשורה התחתונה - ערוץ 13 קיבל החלטה מאוד נכונה לגנוז את התחקיר של רביב דרוקר על רמי דוידיאן. טוב היה עושה הערוץ אם היה גונז עוד תחקיר שניים של דרוקר, כי לדעתי אלה תחקירי חרקירי לחופש העיתונות.
מיהו רמי דוידיאן
רמי דוידיאן הוא תושב מושב פטיש. בסמוך לאזור בו התקיימה מסיבת "נובה" ב-7.10 כאשר הבין מה קורה, הרבה לפני שצה"ל הבין מה קורה, הוא גייס קרוב משפחה, ובסבבים של הלוך ושוב אל תוך האש הוא חילץ רבים מהתופת והציל את חייהם.
מה כולל התחקיר
על-פי הפרסומים התחקיר מביא עדויות על תעשיה שעשה דוידיאן מהסיפור, ומסתבר שכמות ההצלות שלו פחותה מכמות ההצלות עליהן הוא מצהיר.
האם יש לפרסם את התחקיר
ודאי שלא. שאלה: ואם כל התחקיר אמת? תשובה: לא נדע אם כל התחקיר אמת, כפי שלא נדע לעולם אם כל מה שאמר רמי דוידיאן הוא אמת, וגם אם התחקיר הוא אמת צרופה, אין לשדרו בערוץ ציבורי בישראל או במימון של ערוץ ציבורי בישראל.
איך זה שאסור לפרסם אמת?
ברור שיש אמיתות שאין לפרסם, אנשי משרד ראש הממשלה נעצרו על פרסום מסמכי אמת שאסור לפרסמם, חבר כנסת קריב נחקר בימים אלה על פרסום מסמך שהוא כנראה אמת גם כן. אגב, איש לא אסר על דרוקר לספר את הסיפור אלא ערוץ 13 החליט לא לעשות קרקס מאירועי נובה, בכספו ועל מסכיו.
אבל יש תקנון אתיקה לעיתונות וחובה לפעול על-פי התקנון לא?
נכון, חובה לפעול על-פי התקנון. בואו נבחן את עיקר עיקריו של התקנון, סעיף 2:
- "עיתונאים ואמצעי תקשורת יהיו נאמנים לחופש העיתונות, לאמת ולזכות הציבור לדעת. הם יגישו לציבור שירות מקצועי, ויפרסמו ידיעות ודעות באחריות, ביושר, בהגינות וללא מורא."
- "עיתונאים ואמצעי תקשורת יהיו נאמנים" - מכאן שהחובה על-פי התקנון חלה באורח שווה על העיתונאי ועל המערכת/מו"ל. הם לא חייבים לתת אותה פרשנות לתקנון, ואם המערכת סוברת, בניגוד לדעת העיתונאי, שהפרסום אינו עולה בקנה אחד עם החובות האתיות של העיתון, למערכת/מו"ל יש זכות וטו.
- "לחופש העיתונות" - בואו נשאיר את חופש העיתונות לסוף.
- "לאמת" - יש להניח שדרוקר וצוותו עשו מאמץ שהתחקיר יהיה מבוסס, שלפחות לא יוכלו להיות מואשמים בחוסר תום לב על-פי חוק איסור לשון הרע, לכן בואו נניח שאת מבחן האמת עברנו.
- "זכות הציבור לדעת" - ספק אם יש לציבור זכות לדעת בפרטים אם דוידיאן הציל 10 או 20 או 30. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. הרבה סיפורי גבורה הופכים למיתוסים שלא מתכתבים עם האמת הצרופה. הציבור זכאי לדעת, אך הוא לא חייב לדעת, השאלה איך ומתי מפוצצים לציבור פרות קדושות אשר יש להם בסיס אך נופחו, היא שאלה שהתשובה לה מתקבלת על-פי שיקול דעת, איך ודאי אין לפוצצם כל עוד הפצעים פתוחים. עוד הדם ניגר. הערה: שימו לב ש"חופש העיתונות" וה"אמת" הם נושאים נפרדים כי הערך המוגן על ידם אינו חופף כפי שנבין בהמשך.
- שירות מקצועי - נשאיר לסוף.
- ידיעות ודעות באחריות - נשאיר לסוף.
- ביושר - ללא ראיות לאי יושר, ואין בידי כאלה, התחקיר נערך ביושר.
- בהגינות - נשאיר לסוף.
- ללא מורא - לא רלוונטי דוידיאן לא מטיל מורא על ערוץ 13, אולי הפוך.
אז מה הותרנו לסוף
הותרנו את שאלת חופש העיתונות, את שאלת המקצועיות, האחריות וההגינות. בואו נאחד את כל אלה תחת כותרת אחת ונעמיד להחלטה את ההצהרה הבאה -
פרסום התחקיר בערוץ ציבורי בישראל היה פוגע עמוקות בחופש העיתונות, לכן אינו מקצועי בהיבט העיתונאי, אינו אחראי בהיבט העיתונאי ואינו הוגן בהיבט העיתונאי.
ומדוע הוא פוגע בחופש העיתונות?
על-מנת להחליט מה עלול לפוגע בחופש העיתונות עלינו למפות את האיומים על חופש העיתונות. אז בואו נמפה:
1) חקיקה.
2) חקיקת משנה לסוגיה.
3) החלטות מנהליות בייחוד ולא רק על-ידי גופי אכיפה.
4) פסקי דין של בית משפט.
5) אלימות פיזית, סחיטה באיומים (גורמי פשיעה, טרור, גורמים לגיטימיים לכאורה)
6) איום כלכלי, שלילת תקציבים, חרם פרסומות לסוגיו על-ידי גורמים אזרחיים או גורמי שלטון.
7) הטעיה בזדון, גורמים בעלי עניין המטעים את העיתונות ופוגעים קשות באמינות שלה.
8) ואחרון אחרון אם לא ראשון: העיתונות והעיתונאים עצמם.
העיתונות והעיתונאים מהווים את הסיכון העיקרי לחופש העיתונות, בייחוד בישראל בה אין חוקה ועיגון חופש העיתונות בחוק הוא 'עלה באב אללה' (דווקא הפוך גוטה עם הצנזורה על-פי תקנות שע"ח). חופש העיתונות מעוגן בעיקר בהלכות בית המשפט העליון האיכותי של פעם, בשנות ה-50, (הלכת קול העם, לעניין עילות לסגירת/הגבלת עיתון, והלכת ב"צ ציטרין לעניין החיסיון העיתונאי ופסיקות מרחיבות בעקבותיהם) וכל מה שבסיסיו אינם בטון יצוק בחוקה ואפילו לא בחוק נזקק בעיקר
לאמון הציבור על-מנת שלא יתפוגג.
העיתונות בישראל לא נהנית מאמון רחב בציבור, לכן חלה על העיתונות עצמה החובה להקפיד על טיפוח אמון הציבור קלה כבחמורה. בפועל, העיתונות, כמו בית המשפט עושים כל אשר לאל ידם על-מנת לאבד את אמון הציבור, כלומר על-מנת לפגוע בחופש העיתונות, ולכן לא נותר לי אלא לציין לשבח את הנהלת ערוץ 13, על כי הרימה 'הנדברקס' במצב כה מובהק של אפשרות פגיעה באמון שנוטע הציבור בעיתונות, מה שהיה מוביל לפגיעה רבתי בחופש העיתונות.
ואיזה ציבור יאבד אמונו בערוץ 13 והעיתונות כולה? ודאי שלא מדובר בציבור שלפני השידור לא האמין למילה שאמר דרוקר בערוץ, אלא באובדן אמונו של ציבור חדש, הבייס של דרוקר והערוץ, שיחצה את הקווים ויהפוך לאויב הערוץ ואויב העיתונות כולה, וממילא יקרבה אל קיצה. ודרוקר לטעמי בחוסר איום של שיקול דעת, מוחה על ההחלטה הנבונה וההכרחית הזו.