התנהלות ראש החטיבה היהודית שמתגאה במעצרים ללא ראיות ומתייחס גם הוא וגם סגנו באופן משפיל ומבזה לאזרחים ישראלים זו לבדה תשתית עובדתית שדי בה כדי לסלק ראש שירות מתפקידו. זה לפני שלוקחים בחשבון את המחדל המודיעיני החמור בתולדות המדינה, והוא החמור שבהם ללא אבק של ספק.
במלחמת יום הכיפורים ראש המוסד זמיר הציל את מדינת ישראל מקטסטרופה מוחלטת כשהצליח לקבל התרעה (אשרף מרואן) של חצי יממה בלילה שבין ה-5-6.10, זה לא הספיק לצה"ל כדי להיערך בצורה מיטבית אבל זה דרך את כל הכוחות בגבולות שנערכו ליום קרב וכמו-כן אפשר התחלה של גיוס מילואים (דדו דחף בכל הכוח, דיין התנגד וגולדה אישרה גיוס חלקי).
ולפני שלוקחים בחשבון את החטא הכפול של ליל ה 6-7.10, הראשון: אי-עידכון הדרג המדיני, שבר במילותיו שלו ובמעשיו הוכיח כי הוא מורד בו ולא רואה עצמו ככפוף לו. והשני: נקיטת פעולות בלתי מספקות בעליל לנוכח האיום מבלי לוודא שכוחות הצבא והמשטרה נערכים לקדם את פני הרעה. לא היה לישראל מעולם ראש שירות כושל יותר, ראש שירות ששילוב של יוהרה ורשלנות הם שהובילו אותו לקבל החלטות שעלו לנו (הגם שברור שזה נעשה בשגגה) בחייהם של למעלה מאלף נרצחים והרוגים.
וכן, הוא לא לבדו, יש לכישלון אבות רבים, אבל הוא ויחד איתו אהרון חליווה הם בין הבודדים שהיו אמונים אישית על מתן התרעה מינימלית לכוחות, התרעה שלא ניתנה. התשתית העובדתית פה היא מהקשות והמוצקות כבוד השופטת דפנה ברק ארז.