ובשולי הדיון אתמול בבג"ץ - די בתחילת הדיון הורה השופט יצחק עמית על הרחקתה של חברת הכנסת טלי גוטליב מהדיון, תוך שהוא מסתמך על הוראת סעיף 72 לחוק בתי המשפט, אותו קרא עמית בקול רם וברוב רושם באולם, המסמיך את בית המשפט להרחיק כל מי שמפריע לקיום הדיון. עמית גם לא התאפק והוסיף, רגע לפני שציווה על הרחקתה של גוטליב, ש"יש משהו שערורייתי בכך שהרשות המחוקקת לא מאפשרת לרשות השופטת לעשות את עבודתה". נניח בצד את מפגן חוסר המודעות (לא הראשון וגם לא האחרון אתמול בדיון) מצד עמית, שמתלונן על הפרעות מצד הרשות המחוקקת, לאחר שהוא עצמו תמך בשנה שעברה בביטול תיקון בחוק יסוד על סמך נימוקים משפטיים תלושים וקלושים, ונתמקד בעניין עצמו: עמית לא שם לב, או בכל אופן לא התייחס כלל, לסעיף 9 לחוק חסינות חברי הכנסת הקובע כך: "שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של ביטחון המדינה או של סוד צבאי." גם אם לא נקרא את סעיף 9 לחוק החסינות כהוראה גורפת המתגברת בכל מצב על הוראת סעיף 72 לחוק בתי המשפט, עדיין לחלוטין לא מתקבל על הדעת שהשופט עמית פשוט יתעלם ממנו, ויורה על הרחקתו של חבר כנסת בלי להתייחס כלל למעמדו המיוחד. אם לא משום כבודה של גוטליב, ואפילו לא משום כבודה של הכנסת, אז לפחות משום כבודו של החוק.