X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי   /   יומני בלוגרים
החיינו והגענו לזמן הזה [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
חג לא שמח
כל המגמות שהיו בחברה הישראלית לפני ה-7.10 נותרו בעינן חלקן אף החמירו את הקיטוב והשסע אנחנו יכולים להיות עסוקים ביום יום האישי, לחיות בבועה, לא להקשיב לחדשות המתרגשות עלינו כל שעה (ולפעמים כל חצי שעה), אך בסופו של יום, המציאות פוגשת את כולנו בכל מקום ציבורי
אני שואל את עצמי בכל חג מאז ה-7.10 למה אנחנו מאחלים חג שמח? לא רק יהודים ליהודים. גם יהודים למוסלמים ולנוצרים. וההפך. האם רק משום שזו מסורת לברך? האם יש בה, בברכה, מן תקווה סמויה לעתיד טוב יותר, או שמא תקווה שהטוב הקיים יימשך? למה למשל אנחנו מברכים בשנה טובה ולא בשנה מצויינת? או שנה טובה מאוד? למה להסתפק רק בטוב? הבקיאים שבינינו מרבים גם לצטט מן המקורות (לפחות של שלוש הדתות המונותיאסטיות) ולתבל את הברכה בפתגם או משל עתיק יומין שיש בהם מוסר השכל שניתן ללמוד ממנו.
רגע לפני הפסח, הוא חג החרות, אנחנו שוב מברכים בחג שמח. אך האמת שלי היא שאין פה חגים שמחים מזמן. הדברים נכתבים לא על-מנת לזרוע ייאוש בלב אלו הקוראים שורות אלה. הם נכתבים משום שאין לנו באמת על מה לשמוח. אלא אם אנחנו מסתפקים בכך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ככה זה אצל היהודים, או לפחות אצל אלו שמברכים. הגעתי עד הלום? אני מברך. תודה לאל, תודה לבורא עולם, תודה לקדוש ברוך הוא. תודה. מכאן ועד לחג שמח, שבו נאכל, נשיר, ונסב כולנו לשולחן, כפי ששרים ב"מה נשתנה" המרחק הוא גדול.
ישראל של תשפ"ה, או 2025, היא מדינה שמורכבת מחברה שסועה. מבלי לעשות קידום מכירות לספר שכתבתי, היא חצויה בין אנשים עם אידיאולוגיות שונות, היסטוריה שונה, נרטיבים ומעל הכל זהויות שונות. בתוך קבוצת הרוב היהודי ובתוך קבוצת הרוב הלא יהודי. ביציאת מצרים כל בני ישראל התלכדו תחת מנהיגותו של משה, לפחות על-פי הסיפור המקראי, ויצאו ממצרים. ב-2025, יציאת עזה נעשית בטפטופים. ללא הנהגה ישראלית מוסכמת וללא הנהגה ישראלית שמחפשת לחבר את הציבור הישראלי, על כלל קהילותיו הדתיות והאחרות. אלו שיצאו מהשבי בעזה - בתשפ"ה - יצאו בזכות נשיא ארה"ב.
אנחנו יכולים להתפלפל פה ארוכות על משמעותם של קלפים, מטבעות, חרסים ומשניות שמצאנו במחקרים שלנו. ברמה האישית, אני מניח שכל אחד מאיתנו מצא/ה סיפוק במחקר השפה, הדת, התרבות, הצבא, הפוליטיקה ועוד של האזור המרתק שנקרא המזרח התיכון. ברמה הקבוצתית - הלאומית, האזרחית והדתית - אנחנו לא מחוברים. לא מלוכדים. חלקנו מחרימים. בשבילי זה חג, אבל לא שמח.
כל המגמות שהיו בחברה הישראלית לפני ה-7.10 נותרו בעינן. חלקן אף החמירו את הקיטוב והשסע. אנחנו יכולים להיות עסוקים ביום יום האישי, לחיות בבועה, לא להקשיב לחדשות המתרגשות עלינו כל שעה (ולפעמים כל חצי שעה), אך בסופו של יום, המציאות פוגשת את כולנו בכל מקום ציבורי. בישראל של 2025 יש רשות מחוקקת נבחרת ובעלת סמכות ורשות מבצעת בעלת סמכויות. אין הנהגה לאומית שמשרתת את כל העם.
אני יודע בביטחון מוחלט (סליחה על הנחרצות) שיש פה לא מעט שנעים בכיסא בחוסר נוחות, ואולי גם הפסיקו לקרוא את מה שכתבתי משום שהרגש גבר על השכל. אבל. אבל אם תקשיבו לראש ולא ללב תגלו שבישראל יש היום שלטון שיש בו חברים שחושבים ששלטון הרוב הוא עריצות הרוב. דמוקרטיה, על מגרעותיה, אינה עריצות הרוב. היא שלטון הרוב. יש בה איזונים ובלמים. אפשר וצריך לדון במינון אותם בלמים מעת לעת. אסור לרמוס רשות כזו או אחרת. רמסת? אתה לא דמוקרטיה. אני יכול לתאר לעצמי שאתם אומרים בלב שתכף יבוא ההסבר של הונגריה. אז זהו. שלא. את המחקר שעשיתי על הונגריה אני משאיר למי שמתעניין לקרוא לבד.
אז למה החג לא שמח, לפחות בשבילי? לא רק בגלל הקרע בחברה הישראלית. משום שהעתיד לא מבשר טובות. באמריקה שולט עכשיו איש הפכפך, שהוא סוכן כאוס. הוא שולף הצהרות וחוזר בו על בסיס קבוע. ככה לא מנהלים מדינה ברצינות, שלא לדבר על ניהול העולם. הבעיה הישראלית בסיפור הזה היא שיש לא מעט אנשים שמספרים לי בשיח שלי איתם שטראמפ הוא המשיח. ממש ככה. אני לא יודע אם ומתי המשיח יבוא, אבל אם הוא בא בדמותו של טראמפ, אזי כיהודי, לא למשיח הזה פיללתי. הסטירה הפומבית שהוא נתן השבוע לבנימין נתניהו היא בשפת הכדורגל כרטיס צהוב. כלל לא בטוח שזה סוף המשחק מבחינתו. אפילו אם אתה רוצה להתיישר עם טראמפ, קשה לצפות מתי הוא יתהפך. וזה אחד שאמר לנתניהו: תהיה הגיוני.
חג שמח. חג חרות שמח - הוא לא.
תאריך:  14/04/2025   |   עודכן:  14/04/2025
+שיא של הכרה היסטורית 13:37 14/04/25  |  עמיחי שיקלי   |   לרשימה המלאה
איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החרות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים  ▪  יצר חרות עמוק
זיכרון אישי [צילום: נתי שוחט/פלאש 0]
+חג החרות ללא חרות
12:52 14/04/25  |  ראובן דינור   |   לרשימה המלאה
כיום בשנת 2025, חמישים ותשעה אזרחיות ואזרחי המדינה הריבונית שהקמנו כבולים בשלשלאות במנהרות הטומאה של החמאס, חלקם המירבי בדמות חללים שמקום קבורתם לא נודע
שלילת החירות [צילום: חיים גולדברג/פלאש 90]

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
חג לא שמח
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
עצוב לי
אמנון  |  14/04/25 21:20
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות חגים ומועדים
איתמר לוין
הטעויות של פרעה    המנהיגות והאחריות של משה    המנטליות של בני ישראל    היעדים של הגאולה    המשמעות של ליל הסדר    חג כשר ושמח ובשורות טובות
איתן קלינסקי
אני מודה לעורכי ההגדה, ששמרו על כל הטקסטים של ההגדה העתיקה והעל זמנית, ושזרו לתוכה את תפילתו וכמיהתו של האיכר איש האדמה מהמושבה יסוד המעלה מעמק החולה, דני מירן, אביו של החטוף עמרי מירן מקיבוץ נחל עוז, כי בליל הסדר השנה נוכל לומר בלב שקט: "הלילה הזה כולנו מסובים, הלילה הזה אין חטופים בעזה..."
מנחם רהט
ההגדה שנכתבה במאות הראשונות לספירה משמרת את אקטואליותה גם לימינו    מה שהיה הוא שיהיה?    כנראה שכן, באדרת כזו או אחרת, עד שיתגשמו במלואם נבואותיהם של ירמיהו ומיכה    ומי הוא הכופר האמיתי בסיפור ההגדה?
איתן קלינסקי
השנה גם נדבר על התצפיתניות, שלא ידענו להקשיב לזעקתן במועד    מן הראוי לנסות לבחון, האם בעת קריאת סיפור ההגדה, באו לידי ביטוי כל הקולות בעם    האם קולן של הנשים, קולה של אימא שלנו קיבל ביטוי הולם, כשאנחנו כל בני המשפחה מסבים לשולחן לקרוא את הסיפור שנצטווינו בספר שמות
עמנואל בן-סבו
בלילה הזה יחץ, לא עוד עם חצוי, לא עוד עם אשר הגיע כפסע לתהומות איש ביד אחיו, תהומות של פלגנות, איבה, שנאה ומחלוקת    רוב העם מבקש אחדות, יחד, שכם אל שכם, לב מול לב, אחים אנחנו.
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il