מו"מ הוא אמצעי יעיל בעימותים בין ישויות הרואות בו אמצעי המוביל להתפייסות ודו-קיום בשלום, כמקובל בתרבות המערבית. אבל, 46 שנות משטר האייתולות ממחישות שהוא רואה במו"מ אמצעי המוביל לשדרוג פעילות טרור, מלחמה והברחות סמים אנטי-אמריקניות ברחבי העולם למימוש חזון מחייב: הפלת משטרים "משומדים" סונים פרו-אמריקנים, השמדת "המוצב הקדמי והכופר" של ארה"ב במזרח התיכון (ישראל), והכרעת המערב "הכופר", ובמיוחד "השטן האמריקני הגדול". האם ארה"ב תתמיד במו"מ עם משטר האייתולות למרות שהוא מונחה על-ידי חזון פנאטי בן 1,400 שנים הגובר על כל שיקול כלכלי ודיפלומטי, שולל דו-קיום בשלום עם "משומדים" ו"כופרים", ומחייב את הכרעתם? האם ארה"ב תתמיד באופציה הדיפלומטית כלפי אירן, למרות שיש לה תפקיד מרכזי בהפיכת אירן מ"השוטר האמריקני" של המפרץ הפרסי למקור המוביל של טרור ומלחמות אנטי-אמריקנים במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב? האם ארה"ב תמשיך להתעלם מהעובדה שסנקציות כלכליות הן הפיכות (דונלד טראמפ מטיל סנקציות וג'ו ביידן משעה ומרכך), בעלות השפעה זמנית ומוגבלת, ואינן מנתקות את האייתולות מהחזון הפנאטי האנטי-אמריקני? משטר האייתולות מאמין שהוא מהווה תופעה קבועה בברכת האל, לעומת הנשיא טראמפ שהוא תופעה זמנית בברכת הבוחר. לכן, המשטר האירני מאריך את משך המו"מ, נוקט במלל מתון אך במעש קשוח, מסכים לוויתורים קלי-ערך, מפיר הסכמות, מקיים דיונים ארוכים על משמעויות של ניסוחים, מושך זמן, ממתין לנשיא נוח יותר, וממשיך לחתור למימוש החזון הפנאטי. משטר האייתולות מנסה למקד את המו"מ בסוגיה הגרעינית, אך ממשיך לשדרג יכולות קונבנציונליות המאיימות על קיום סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, כווית, ירדן, מצרים ומרוקו, במקביל להידוק שתופי פעולה ביטחוניים עם משטרים אנטי-אמריקנים באמריקה הלטינית, ברוני סמים במקסיקו, קולומביה, בוליביה, אקוודור וברזיל, והרחבת מערך תאי הטרור הרדומים על אדמת ארה"ב. יכולות קונבנציונליות של אירן עלולות להפיל את המשטר ההאשמי, להפוך את ירדן לזירת טרור איסלאמי עולמי, ולגרום להתפרצויות וולקניות על גבולות ישראל, מצרים וסעודיה, והחרפת האיום על 48% מעתודות הנפט בעולם, הנמצאות באזור המפרץ הפרסי. הימנעות ממהלך צבאי לשינוי משטר באירן - במקביל לכישלון האופציה הדיפלומטית והסנקציות הכלכליות - עלולה להביא, לראשונה בהיסטוריה, להתגרענות משטר טרור אפוקליפטי ומגלומני שזרועותיו פועלות ברחבי העולם, כולל ארה"ב. הימנעות ממהלך צבאי לשינוי משטר באירן מהווה רוח גבית עזה למשטר הפנאטי בטהרן ורוח נגדית קטלנית לרוב האוכלוסייה האירנית, המייחלת לשינוי משטר. ניסיון החיים של מתנגדי המשטר באירן מלמדם ששינוי משטר באירן מחייב מעורבות של גורם חיצוני, כפי שמלמדים תקדימי 1978/79 (לחץ אמריקני כבד על צבא אירן איפשר את השתלטות אייתוללה חומייני על אירן) ו-1953 (מעורבות ארה"ב-בריטניה הביאה להפלת ממשלת מוסאדק וחזרת השאה לשלטון). לעומת זאת, היעדר מעורבות חיצונית הייתה אחראית לכישלון מהדהד של ניסיונות המרד ב-2009 ו-2022. הימנעות משינוי משטר נתפסת על-ידי המזה"ת, רוסיה וסין כהססנות וחולשה, מכרסמת בתדמית ההרתעה של ארה"ב, מתמרצת את הטרור האיסלאמי, השיעי והסוני, פוגעת ביציבות המשטרים הערביים הפרו-אמריקנים ובביטחון הפנים בארה"ב, ומוסיפה דלק למדורת הטרור והמלחמות בעולם. המתנגדים למעורבות ארה"ב בשינוי משטר באירן מציינים את כישלון ארה"ב לשינוי משטר באפגניסטן ועירק. השוואה זאת מתעלמת מההבדל האתני, התרבותי, הפוליטי והחינוכי התהומי בין אפגניסטן ועירק לבין אירן, שרוב אוכלוסייתה מתנגד לערכי האייתולות, דוגל בדמוקרטיה ויכול להצמיח משטר דמוקרטי. הימנעות משגיאות העבר תביא להבנה שמשטר האייתולות אינו שותף למו"מ, אלא מהווה מטרה לשינוי משטר שיקדם את תדמית ההרתעה של ארה"ב ואת עקירתו של מוקד עולמי של טרור ומלחמות, ויהווה בשורה קריטית לרוב האירנים הכמהים לסיוע מארה"ב במאבקם לחרות. שינוי משטר באירן יסיר את מאכלת האייתולות מצוואר בית המלוכה הסעודי, ויקרב את סעודיה - ואולי גם את אירן, עומאן, כווית ואינדונזיה - להסכם שלום עם ישראל. לעומת זאת, חזרה על שגיאות העבר, כלומר רתיעה משינוי משטר תביא למערכה צבאית נגד משטר אייתולות מתוגבר ביכולת גרעינית, שמחירה האיום יגמד את מחיר המערכה לשינוי משטר.