אני קורא מגוון ניסיונות ברשת מצד מומחים שונים להעניק רציונל למכסים של דונלד טראמפ.
העניין הוא שזה בלתי אפשרי, אלא אם הרציונל הוא לשדר חוסר רציונליות, להחליש את מעמדה של ארה"ב בעולם ולפגוע כלכלית באזרחי ארה"ב. הסיבה פשוטה: חוסר עקביות פנימי. אבל יש אולי רציונל נוסף שדווקא מסתדר עם העובדות: שחיתות.
כפי שכתב היום פול קרוגמן, אם רוצים לסייע לתעשיה המקומית, אז כדאי למסות מוצרים סופיים שמתחרים בתעשיה המקומית, לא את חומרי הגלם/מוצרי ביניים, שנעשה בהם שימוש בתעשיה המקומית. בנוסף, הזיגזגים של טראמפ. זו הדרך הבטוחה ביותר למנוע השקעה בתעשיה מקומית. אם המטרה היא להעביר תעשיה לארה"ב ולייצר משרות תעשייתיות, אז חייבים התחייבות למכסים לשנים רבות. זה לא המקרה.
ועוד על-פי קרוגמן (ורבים אחרים) - מסתבר שיש עדויות לשחיתות מטורפת בסביבת טראמפ. מסחר על בסיס מידע פנים: המהלכים הצפויים של טראמפ. המרוויחים הגדולים הם התורמים הגדולים לטראמפ. בקיצור, איש לא הולך להשקיע בתעשיה המקומית בארה"ב על בסיס המכסים, בעיקר כשיש השקעה משתלמת הרבה יותר: שוחד למשפחה השולטת. גם הטענה שהכל נועד לקבל "דיל" יותר טוב מגוחכת, אבל על זה כבר בפוסטים קודמים.