גלי האתר משופעים בגילויי תמיכה במכתבי המחאה המשוגרים לרמטכ"ל. דומה שאין חיל מן החילות שאינו מיוצג בתחרות, מי ינצח במרוץ על שיגור מכתבי המחאה. דרישת החותמים: להפסיק את הקרבות בהתאם לדרישת האויב בטרם ישוחררו כל החטופים. קשה להעריך אם מכתבי המחאה יכריחו את הדרג המדיני להעתר לתנאי שמציגים בכירי החמאס.
כמעט מדי יום אנו מולעטים בנימות אופטימיות באשר לסיכוי השחרור. אך לעתים שוב ושוב משתלטת נימת היאוש, בקרב הכלל ובמיוחד במשפחות החטופים. לפי סברה, לחץ ישראלי, לוחמני, יגרום לחמאס אבידות גם בקרב "לא-מעורבים" בנפש ופגיעות בשגגה גם בבנייני ציבור, כמו בתי חולים.
אולם מסתבר כי לחצים צבאיים לא "עושים את העבודה". עובדה: נציגי האויב מתקשים להתרכך. עם זאת, יש לציין כי לפי דיווחים ניכרת הגמשה מסוימת בשיחות. אנו סבורים כי רק הסכמה של הנציגים בשיחות נושאת בחובה סיכוי לשחרור: חטופים שלנו, וגם שחרור רבי-מחבלים מכוחות האויב.
במילים אחרות, הצפי הינו שהצד הישראלי הוא שייעתר לתביעות המוצגות ליד השולחנות (הנפרדים!) המארחים את המיקוח. אנו במיעוט נותרים בדעה הגורסת כי הפעם נסדקה ההילה המוצדקת, הזוהרת, העוטפת את הטייסים. בל נמעיט בלחימת הטייסים, כוח המגן, מגן ותוקף חיוני הנדרש להגנת המדינה.
ישנם מחותמי מכתבי המחאה, המגנים את הרמטכ"ל שהחליט להדיח משרות המילואים מי שחתמו על מכתבי המחאה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף גרע מערכן של החתימות, ובחריפות לשון מיותרת כינה את החותמים "עשבים שוטים". אבל החותמים נהנים מתמיכה משמעותית של אזרחים מן השורה. לעומתם, אנו, הזועמים, הנותרים במיעוט, גורסים כי מכתבי מחאה חתומים גם בידי קצינים בכירים (למשל, רמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ) סודקים את החיץ אשר במדינה מתוקנת מפריד בין פוליטיקה אזרחית לבין גייסות במדים.
זהו תקדים מסוכן: שורות החיילים מתדלדלות. גברה תופעת החיקוי: חטיבה שאנשיה חתמו, גוררת חטיבה נוספת, ובלבד שלא יוטחו בחיילים מטחי גידופים. אך מדוע לא יצטרפו גם מגזרים אזרחיים שיחתמו אף הם במחאה? כבר נאמר כי "כל בני האדם נולדו שווים". והתוצאה? בעבר, לא אחר מאשר אהוד ברק ראש הממשלה ורמטכ"ל לשעבר קרא בזעם "לשתק את המדינה".
גם לנו הצעה לתומכי הפסקת המלחמה: ימריצו את עובדי חברת החשמל לחתום, למחות ולא רק: אפשר שלא יסתפקו, כמו הטייסים ולוחמים נוספים, במכתבים חתומים. הם יחמירו, יסרבו לצאת למקומות ישוב שבהם נדרשים תיקוני תקלות ברשת החשמל. ואז, כיצד ננהל חיים במדינה השרויה באפילה? וגם רופאים, למשל, ינטשו את שולחנות הניתוחים כי ינהגו כמו הטייסים.
מגזרים אנושיים אחרים, במדים או לא, כבר מתחממים "בשולי הקווים" כי בחברת החשמל ישנם תומכים בהפסקת המלחמה. והיה כי עובדים אלה יגרמו להחשכת המדינה, נוכל להיווכח כיצד יגיבו אז החותמים וכל השאר. אולי בחתימותיהם יורתעו, אם כי תופעת החיקוי מוטמעת בטבע האדם. הרי כולנו, החונים על הקרקע או הנוסקים אל הרקיע השביעי, בבחינת "אמצעי לחץ" מאוד יעילים. ואז רבים יתייצבו בקצה העליון של המורד המשופע בחדות, בטרם התדרדרות מטה. כנאמר, נולדנו שווים. כולנו נחלוק את הסדקים בחומת הביטחון של המדינה.