(1) מניעת "מכת פתע"/הפתעה מצד חמאס.
(2) מניעת פיגוע אסטרטגי של חמאס נגד הישובים הישראלים הסמוכים לגבול עזה, ו/או פגיעה באסדת הגז.
3) השגת נגישות מודיעינית והעמקת האחיזה המודיעינית הקיימת ל"ליבת הסוד" של חמאס.
4) הגברת המאמץ לגילוי מנהרות.
5) קידום מערכה תודעתית מול תושבי עזה כדי לקעקע את רמת אמונם בחמאס.
(6) מוכנות מיטבית של צה"ל לתרחיש של "התלקחות" בלתי מתוכננת.
7) מאמץ למניעת התעצמותם של חמאס וגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי].
2) יעדיה של חמאס מול מדינת ישראל נחלקים גם הם ליעדים אסטרטגיים וטקטיים:
א. ברובד האסטרטגי
1) השמדת ישראל עד שנת 2022 - במהלך שורת דיונים במסגרת ה-"וועד הפועל" של התנועה אשר התקיימו בקטר בין ה-27-25 ספטמבר 2016, בהשתתפות בכירי הנהגת התנועה גם של נציגי "החוץ" (בהובלת ח’אלד משעל), וגם של בכירי ההנהגה המדינית בעזה (בדיון השתתפו, בנוסף לאיסמאעיל הניה, גם רוחי משתהא - מחזיק תיק הכלכלה ומזכיר הלשכה המדינית ברצועה; נזאר עודאללה - ראש משרד הכספים; נאצר מלוח - ראש מחלקת העבודות ואחראי על התיק הצבאי ב"חוצ” [ההנהגה מחוץ לפלשתין]), הוצגה "אסטרטגיית השחרור" של התנועה, אשר תכליתה השמדתה של מדינת ישראל ו"שחרור של כל שטחי פלשתין עד שנת 2022".
2) חמאס אינה מעוניינת כעת בעימות מול ישראל בעיקר בגלל יחסי הכוחות הנוכחיים והנסיבות האזוריות המורכבות, אשר במהותן הינן לטובת ישראל. חמאס מדגישה כי היא צריכה "תקופת רגיעה" להשלמת התעצמותה ובניית מוכנותה.
ב. ברובד הטקטי
(1) מערכה רב זירתית משולבת - חמאס מעוניינת כי המערכה הבאה מול ישראל תהיה רב-זירתית באמצעות בניית זירות נוספות לרצועת עז לבנון, סוריה, ירדן, סיני) ואף נגד יעדים יהודיים ברחבי העולם. בעימות הבא, במסגרת המערכה הרב-זירתית המשולבת, חמאס "חוץ" יהיה שותף פעיל ומשמעותי. על-פי נתונים שהוצגו ע"י חמאס במהלך דיונים אלו, לרשותה קיימים כבר כיום כ-10,000 פעילים ב-17 מדינות שונות המהווים תשתית ארגונית, האמורה לשמש את חמאס ב"יום פקודה".
2) שאיפה לתיאום המערכה עם אירן וחיזבאללה.
(3) דגש לפיתוח פעילות חמאס בירדן - חמאס מזהה את ירדן כיעד מרכזי לפיתוח אחיזתה וכוחה, היות שבראייתה בירדן מתגוררים כיום כ-70% מכלל הפלשתינים, ואוכלוסייה זו יכולה להוות תשתית ייעודית ומשמעותית לתמיכה מדינית (ויתכן גם צבאית) בתנועה.
4) הצטיידות בנשק מתוחכם (חסמי GPS, כטב"מ [כלי טיס בלתי מאוישים], נשק מדויק) ובניית מערך ימי נרחב (הקמת תשתית של מעגנות ותוכנית לבניית נמל ימי באזור ח’אן יונס אשר ייתכן שמיועד לביצוע הברחות).
3) נתוני רקע
א. תהליכי בניין כוח נרחבים המתבצעים בזרוע הצבאית של חמאס, המשקפים גידול של כ-20% בהיקף המערך הלוחם מאז "צוק איתן" (נתון זה אינו כולל את הכוח הלוחם של הג'יהאד האיסלאמי [הג’יהאד האיסלאמי] המונה כ-6,000 פעילים):-
1) סד"כ הזרוע הצבאית של חמאס - כולל כיום כ-27 אלף פעילים (מהווה גידול בכ-6,000 פעילים בסה"כ מאז "צוק איתן"), ועל-פי יעדיה של חמאס צפוי לגדול ל-40 אלף פעילים עד שנת 2020. עיקר ההתעצמות היא במערך הקרקעי הלוחם, במסגרתו כפופים כיום לחטיבות הלוחמות של חמאס כ-25 אלף פעילים בסה”כ, בהשוואה ל-20 אלף פעילים אשר היו בה ב-"צוק איתן".
2) היקף מערך המנהרות - לרשותה של חמאס ביום 460-430 ק"מ של מנהרות בתחום ההתקפי וההגנתי, כאשר חמאס חופרת מדי חודש 12.5 ק”מ. המשך חפירה בקצב זה יאפשר לחמאס לעמוד כבר במהלך שנת 2017 ביעד הרב שנתי אשר היא הציבה לעצמה עד לשנת 2020 - 600 ק"מ של מנהרות.
3) כמות הרקטות - כמות הרקטות הכוללת הקיימת כיום בעזה נאמדת בעשרות (בודדות) אלפים של רקטות, לעומת כ-10,000 בתחילת "צוק איתן". כמות הרקטות לטווח בינוני (55 ק"מ ומעלה) נאמדת ב-550 רקטות (לעומת כ-300 רקטות בתחילת "צוק איתן").
4) מאמץ לפיתוח רקטות מתקדמות עם רש"ק [ראש קרב] מוגדל (של עד 200 ק"ג) לפגיעה משמעותית בישובים הישראלים הסמוכים לעזה, ולפגיעה בריכוזי כוחות של צה"ל ובכוחות מתמרנים (מאמץ זה הינו בעיקר של הג'יהאד האיסלאמי [הג’יהאד האיסלאמי]). עד כה הניסיונות לפתח רקטה בעלת רש"ק מעל ל-400 ק"ג טרם הבשילו, והדגש כעת הינו על יצור רקטות "באדר" מסוגים שונים של רש"ק במשקל 200-30 ק"ג ולטווח של עד 30-2.5 ק"מ, המהווה איום משמעותי על כוחות צה"ל אשר יערכו בגבול עזה ועל הישובים הישראלים הסמוכים.
5) פיתוח רקטות מדויקות, תוך ניסיון להתגבר גם על יכולת הגילוי וההשמדה של מערך ההגנה האקטיבית של ישראל ("כיפת ברזל”) לטווחים של 90-80 ק"מ, אשר תכליתם לפגוע באופן משמעותי ונרחב ביעדים אסטרטגיים במרכזה של ישראל.
6) המשך מאמצים לפיתוח יכולות מתקדמות בתחום האווירי והימי - פיתוח יכולות חדשות בתחום האוירי (פיתוח פלטפורמות התקפיות, רחפני איסוף ליכולות מודיעין, גילוי ו-ל"א; שיבוש תקשורת GPS, איפיון תדרי כטבי"מ) ובתחום הימי (בשנים הקרובות פיתוח יכולות של התקפה בים באמצעות "סקוטרים”; חליפות צלילה מתקדמות, ושיפור ביכולת הגילוי). ראוי להדגיש כי גם הכמות הכוללת של הכטב"מים [כלי טיס בלתי מאוישים] המצויים ברשות חמאס גדלה משמעותית, ונאמדת כיום ב-25 כטב"מים (לעומת 15 כטב"מים בתחילת "צוק איתן").
7) פיתוח חוסמי GPS - על-מנת לפגוע הן ביכולת היירוט של "כיפת ברזל", והן ביכולת התקיפה והדיוק של חיל-האוויר.
(8) בקשת חמאס להגדלה משמעותית של התקציב המועבר אליה מאירן - בעקבות מצוקתה הכלכלית הגוברת של חמאס, היא מבקשת מאירן סיוע כספי של 60-50 מיליון דולר. להערכתי, הדבר אכן יתממש לאור הגידול הצפוי בהכנסותיה של אירן בעקבות הקלת הסנקציות עליה.
9) המשך ההברחות לעזה - תופעת ההברחות לעזה עבור חמאס וגא"פ [הג’יהאד האיסלאמי], עודנה נמשכת הן דרך מעבר "כרם שלום" והן דרך המנהרות בגבול מצרים-עזה. עבור ארגון הג'יהאד האיסלאמי [הג’יהאד האיסלאמי], בין החודשים אוגוסט-אוקטובר 2016 הוברחו לעזה 9 טונות של חומרים דו-שימושיים (פיברגלס, אלקטרודות וכו'), מתוך 11 טונות בסה"כ (2 טונות הציוד האחרונות צפויות להגיע לעזה בתקופה הקרובה). כמו-כן, נמשכת גם הכנסתו באופן גלוי דרך מעבר רפיח של ציוד המיועד גם לבניית המנהרות והתשתית הצבאית, במסגרתו הוכנסו בימים האחרונים 2,100 טון ברזל, 5,450 טון מלט ו-60 משאיות של חצץ.
10) המציאות של השנים האחרונות מוכיחה כי מדינת ישראל יודעת להתמודד היטב עם "אויב מדינתי”/ סימטרי אשר ברשותו תשתיות נרחבות, ברורות וידועות של סמלי שלטון ותשתיות דו-שימושיות (כגון תחנות כוח, שדות תעופה, תשתיות תקשורת וכו'). מנגד, מדינת ישראל מתקשה להתמודד עם אויב אשר אינו סימטרי, קרי ארגונים סמי-צבאיים כמו חמאס וחיזבאללה שאינם מדינות ריבוניות. לכן הלקח העתידי הוא לא לאפשר תהליך בניין כוח לאויב שאינו סימטרי, היות שהיכולת לגבות מחיר מרתיע מ-"אויב לא סימטרי" הינו פחות בהרבה מהיכולת לגבות זאת מ-"אויב מדינתי".
4) הזירה האזורית
א. להבנתי, חמאס נמנע מעימות עם ישראל גם בגלל הנסיבות האזוריות, ובראשן העובדה כי המשטרים במצרים, ערב הסעודית וירדן עוינים את חמאס. הבעיה היא כי על-פי מרבית ההערכות בקהילות המודיעין השונות בישראל ובעולם, משטרים אלו אינם יציבים ומאוד "שבירים" (למשל ר’ [ראש] המודיעין המצרי מעריך כי המשטר הסעודי יקרוס עד סוף שנת 2017). כל שינוי דרמטי במצב הפוליטי הקיים ביום במצרים, ערב הסעודית וירדן, יסבך ויגביל משמעותית את אפשרויות הפעולה עבור ישראל. מציאות זו הינה ברורה גם לחמאס, וציפיתה היא כי שינויים דרמטיים אלו אכן יתממשו.
ב. להערכתי, גם הנהגת "הרשות הפלשתינית" תשתנה עד סוף השנה הבאה, או שהיא תתחלף (במקרה הטוב), או שהיא תקרוס (במקרה הרע).
ג. קטר הינה הגורם היחיד אשר הינו בעל נגישות והשפעה הן על ההנהגה המדינית והצבאית של חמאס והן מושא לאהדתם של מרבית תושבי עזה. לפיכך, כל הסדר עתידי יהיה במעורבות והובלה קטרית.
ד. הכרעה בסוריה עד שנת 2022 - סביר להניח כי בטווח של 6-5 השנים הקרובות גם המצב הלא ברור בסוריה יגיע לכדי הכרעה. ברי כי אם ההכרעה בסוריה תהיה לטובת "ציר הרשע" (אירן – חיזבאללה - משטר אסד בסוריה), הדבר יהווה איום משמעותי עבור ישראל, ויגביר את הסיכוי לתיאום מהלכים צבאיים בין חמאס ל"ציר הרשע" כולו.
5) "תהדיה"
א. רגיעה (תהדיה) לטווח של 10-5 שנים - חסרונה העיקרי של הצעה זו הינו שבפועל היא תאפשר לחמאס את המשך בניין הכוח ללא הפרעה מצד ישראל, תוך כדי ניצול הזדמנויות אזוריות. לכן יש לדחות הצעה זו על הסף. רגיעה זו תאפשר לחמאס להשיג תקציבים נוספים מעבר להיקפי המימון הנוכחיים שלה, ובאמצעותם להגדיל משמעותית את התמיכה הציבורית בה, הן בעקבות הרגיעה עצמה, והן לניצול האמצעי הכלכלי לשיפור תנאי החיים עבור האוכלוסייה בעזה.
ב. דברים אלו יסייעו לחמאס לחזק את כוחה ולהוות כוח פוליטי בלתי ניתן לערעור. הדבר עלול להוביל בהמשך גם להשתלטות אפשרית של חמאס על יהו"ש [יהודה ושומרון]. לכן מדיניותה האזרחית של ישראל כלפי רצועת עזה חייבת להיות מדודה ונשלטת - מצד אחד, לא לאפשר שיפור דרמטי ברמת החיים, אך מנגד גם לא להוביל למצוקה הומניטרית.