כפי שכתב ידידי נטעאל בנדל (netaelbandel@): "בסביבת היועצת המשפטית לממשלה הזהירו עיתונאים שהממשלה הנוכחית עוד תפעל להגביל את חופש העיתונות", הזהירו שהמאבק הוא לא גחמה של בהרב-מיארה ולא של רונן בר. הזהירו שראש שב"כ רונן בר לא עצמאי עוד ייכנע לתכתיבים של ראש ממשלה ויפתח בחקירה כדי לגלות מי מדליף לעיתונאים. חלף לו זמן לא רב, והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה היא זו שאישרה לשב"כ ולמשטרה לחקור באזהרה עורך עיתון, ולאחר מכן אף הכפישה אותו פומבית בהודעה לא הוגנת ומטעה, כאילו קיבל טובות הנאה מקטר. חלף זמן קצרצר והיועמ"שית אישרה לראש השב"כ לחקור מי הדליף מידע (שאין בו חשיפת מקורות מודיעיניים או מידע מאוד סודי כפי שכתב השופט דניאלי היום) לעיתונאים שהציג באור שלילי את התנהלות ראש השב"כ עצמו, תוך שימוש בכלי דרקוני של מניעת מפגש עם עורך דין במשך ימים ארוכים. אם זו הייתה מדיניות עקבית של נקיטת יד קשה נגד הדלפות, הייתי יכול לקבל את זה. אבל השקר הזה כל-כך מופרך. כל שכן לאור העובדה שגם הפרסום של סגל וגם הפרסום של אביטן כהן אושרו על-ידי הצנזורה. אפשר לתת אלף דוגמאות ומקרים הרבה יותר קיצוניים שהתרחשו במהלך המלחמה, שעברו בשתיקה. כולל פרסום מסמכים גולמיים. ידידי יוסי יהושוע (YehoshuaYosi@) שיודע דבר אחד או שניים על הדלפות של דברים מסווגים ורגישים ופרסומם במהלך המלחמה הזו, כתב: "לפי כל הנתונים עד כה, השב"כ היה יכול וצריך לסגור את פרשת ההדלפה בדין משמעתי והרחקת המדליף (שמודה במעשיו ואמור לשלם עליהם מחיר כלשהו). זה בטח לא מצדיק מעצר שב"כ ושבוע של מניעת מפגש עם עו"ד". ההבדל למרבה הצער מאוד ברור. ההדלפה הזו, בניגוד למאות רבות אחרות - הייתה נגד ראש השב"כ. הגורם שנפגע אישית מההדלפה הוא גם הגורם החוקר. זה עד כדי כך פשוט. אני מקפיד לא לדבר על מקורות של עיתונאים אחרים, ולכן לא אתן דוגמאות לדמות בכירה שהדליפה לכל אורך המלחמה מידעים רגישים פי מאה. העניין הזה ידוע, ולא נפתחה חקירה פלילית, בטח לא חקירת שב"כ. כאשר מזכיר הממשלה יוסי פוקס פנה ליועמ"שית ודרש חקירה פלילית על פרסום העמדות השונות בתוך ישיבת קבינט המלחמה על ניהול המלחמה ועל העמדה שישראל צריכה להציג, הוא קיבל תשובה שאין מקום לחקירה פלילית על פרסום רכילויות, ושלא מדובר בליבת הסוד של ישראל. אצטט את סיום הטור של בנדל: "איש לא חשב שהחשש לפגיעה בעיתונות יגיע מתישהו דווקא מהם. ממי שעד היום הגנו עליה".