רונן ברגמן בניו-יורק טיימס מדווח: "בפקודת נתניהו, כך עדכנו בכירים ישראלים את עמיתיהם מארצות הברית, צה"ל הכין תחילה תוכנית שתשלב בין פשיטת קומנדו על אתרי גרעין תת-קרקעיים לבין תקיפה מהאוויר, שמטוסים אמריקניים עשויים להיות מעורבים בה. אבל גורמי צבא ישראלים אמרו כי פעולה שכזו לא תהיה מוכנה לביצוע לפני אוקטובר. נתניהו רצה פעולה שניתן להוציא לפועל מהר יותר, ובישראל החלו לשנות את ההצעה אל מבצע תקיפה אווירי נרחב, אבל כזה שיידרש לו סיוע אמריקני." כשאני קורא כתבה עם מדליף, אני שואל את עצמי מה המטרה שלו. אפשר להבין שמי שמדליף לברגמן מן הסתם רוצה תוצאות שונות ממי שמדליף לעיתונאים המזוהים עם הימין. הוא רוצה להכשיל את תוכנית התקיפה, הוא רוצה לרפות את ידינו במלחמה מול אירן תוך השגת מטרות פוליטיות מסוימות. זו הדלפה החמורה ביותר בנוגע למבצע החשוב ביותר בתולדות המלחמה, אם לא החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל: תקיפת מתקני הגרעין האירני. מישהו נזרק עכשיו לצינוק השב"כ עם עכברושים בניסיון למנוע את הפגיעה החמורה הזו בביטחון המדינה? הדלפה שחשפה את בושתו של רונן בר, נחקרת בעוצמה, והתביעה דורשת מעצר ל-30 יום על מסירת ידיעה סודית שלא פוגעת כלל בביטחון המדינה. ומה לגבי המדליף לברגמן? מה איתו? הרי יש כאן פגיעה אדירה בביטחון המדינה. למי שטרם הפנים: הדיפ סטייט הישראלי "משחק" משחק חוקי לכאורה. הדלפה היא עבירה. אבל היא עבירה שכמעט כולם עוברים, והכוח של הדיפ סטייט הוא פשוט לא לחקור הדלפות שמשרתות אותו, ואם כבר חוקרים, אז ממסמסים. הרי תמיד אפשר לומר שאלו נסיבות חדשות ויש הבדל. באזור האפלולי הזה אפשר הרבה יותר לתחמן את הציבור. האכיפה הבררנית היא הכלי העוצמתי ביותר של הדיפ סטייט. כדי להשיג אכיפה שוויונית, יש למוטט את הדיפ סטייט הישראלי המושחת.