בית המשפט העליון הציע לראש הממשלה בנימין נתניהו ולראש השב"כ רונן בר להגיש תצהירים אישיים, לקראת ההכרעה בעתירות שבהן ביקשו העותרים ליתן צו סופי בעתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה להפסיק את כהונתו של בר. בר מכהן עדיין כראש שב"כ, מכוח צו ביניים שהוציא בג"ץ. המטרה לאחר הדיון שהתקיים ביום (08.04.25) הייתה להציב תשתית עובדתית ישירה לעמדות הצדדים – בין אם לתמיכה בהחלטה ובין אם לערעור עליה. רונן בר צפוי להיענות להצעה ולהגיש תצהיר, שלפי הערכות יכלול טענות קשות ואף התקפה ישירה כלפי ראש הממשלה. נתניהו, לעומת זאת, קיבל החלטה ברורה: הוא לא יגיש תצהיר – לא כעת ולא בהמשך ההליך. אין שום סיבה שייתן ראשו בפני שופטי בית המשפט העליון. ההחלטה הזו משקפת עמדה עקרונית ומחושבת. מבחינתו של נתניהו, אין זה ראוי שראש ממשלה יתייצב באופן אישי בהליך שיפוטי שעניינו החלטה ממשלתית לגיטימית – שניתנה בסמכות, במסגרת עבודת הממשלה, בענייני ביטחון. שיקול הדעת שהפעילה הממשלה אינו מצריך הנמקה אישית או תצהירית, ודאי לא כאשר מדובר באי-מינוי או בהפסקת כהונה של ראש מערכת ביטחונית.

הצעה, לא המלצה ולא דרישה

יש להדגיש: לא הוטלה כל חובה משפטית להגיש תצהיר. ההצעה הינה בגדר הצעה בלבד. לכן, הימנעותו של נתניהו אינה מהווה הפרת החלטת בית המשפט, אלא שימוש בזכותו להסתייג מהליך שנתפס בעיניו כחריג ומערער על עקרונות ההפרדה בין רשויות השלטון. לעומת זאת, החלטתו של רונן בר לפעול באפיק התצהירי מעידה על רצונו להיאבק – לא רק על משרתו – אלא על תדמיתו הציבורית, ואולי אף על אחריותו המשפטית. בר לוקח על עצמו סיכון עצום: שכן, אם בסופו של תהליך יאשר בג"ץ את הדחתו, נוכח נימוקי הממשלה ובעיקר בשל כך שלא מנע את מתקפת 7 באוקטובר, תוטבע על מצחו אות קלון – ואות קין – לדורות. ניסיונו לכפות בירור עובדתי במסגרת ההליך המשפטי המתנהל בפני בג"ץ – אינו ישים (בג"ץ אינו שומע עדויות בחקירה נגדית) – ייפעל בסופו של דבר לרעתו, במיוחד נוכח העובדה שלא ניתן עוד לטשטש את 1,200 העילות שנצברו נגדו בתפקידו כראש שב"כ. למעשה, די היה בכל אחת מהעילות הללו – ובוודאי בצבר המצטבר – כדי שיתפטר מיוזמתו, מוקדם ככל האפשר. בכך נוצר עימות פומבי בין ראש שירות הביטחון הכללי לבין הדרג המדיני שמינה אותו – עימות שקיבל כעת ביטוי פורמלי במסגרת ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט העליון. השאלה האם בית המשפט העליון צריך להכריע בה – אינה משפטית, אלא יותר ציבורית. שאלה זו נתונה במחלוקת קשה – בין ימין לשמאל, כמו גם בין תומכי נתניהו לבין יריביו.

1200 עילות, גופות

ולמי ששכח מדוע רונן בר אינו ראוי לכהן בתפקיד ראש השב"כ: מאז יום הטבח ב-7 באוקטובר, יש בידי הממשלה לא פחות מ-1,200 עילות-גופות להדחתו של רונן בר מתפקידו כראש שירות הביטחון הכללי. מדובר בעילות מהותיות – מבצעיות, מודיעיניות, ניהוליות ופיקודיות – שנוגעות לאי-מניעת המתקפה הקשה בתולדות המדינה, לפחות לפי מבחן התוצאה. רונן בר כשל בתפקידו ולא מנע את הטבח, למרות שהיה אמור למנוע את המתקפה של חמאס – אם רק היה מבצע את הפעולות שנדרשו בזמן. הוא עצמו התוודה בכך. בידיו היו התרעות, סימנים מוקדמים ומידע ממוקד – אך הוא כשל במילוי חובתו הבסיסית. ואם בכל זאת יבחר בג"ץ להתערב ולהבטיח לרונן בר משרה בתחום הביטחון ובשירות המדינה – יוכל אולי להמליץ למנותו לתפקיד אחר: קצין ביטחון ראשי בהנהלת בתי המשפט. בתפקידו זה, יוכל לאבטח אישית את שופטי העליון ומשפחותיהם – אם אכן הם סומכים עליו לכך, על-אף שלא מנע את הטבח ב-7 באוקטובר, למרות שהיו בידיו כל הסימנים וההתרעות המוקדמות מפני תקיפה מצד חמאס.