היום צפוי רונן בר, ראש השב"כ, להגיש תצהיר שבו, כך נראה, הוא יטיל רפש כלפי ראש הממשלה - הממונה עליו - בניסיון להכשיר את המשך כהונתו למרות אובדן האמון המוחלט בו. מדובר במציאות אבסורדית שבה ראש ארגון חשאי רואה את עצמו כפוף ליצחק עמית - נשיא בפועל של בג"ץ - ולא לממשלה הנבחרת. כשעו"ד ציון אמיר הזהיר את עמית שישא באחריות לתוצאה הביטחונית האפשרית של כפיית המשך כהונת בר - ללא אמון ציבורי, ממשלתי ואמריקני - עמית נזף בו בשאלה: "האם אדוני מהלך אימים על בית המשפט?" במקום להחיש את ההכרעה נוכח הנזק הביטחוני, עמית, סולברג וברק-ארז פסקו כי בג"ץ אינו נושא באחריות. הם רק "מיישמים את החוק". וזו לא תופעה חדשה. זה קרה גם עם הוראות הפתיחה באש בגבול עזה שהובילו לכך שהטנקיסט האומלל שראה עזתים צועדים בהמוניהם לשחוט את תושבי העוטף הנובה על אזרחי וללא נשק, לא ירה עליהם כי לא הבין את ההוראות המבלבלות. ככה זה בבג"ץ. אתה לוקח כמה שיותר סמכויות, אבל בורח כמה שיותר מהר מהתוצאות של ההכרעות הפוליטיות שלך. בשנת 2022, באירוע באוניברסיטת רייכמן לכבוד ספרו של אהרן ברק על דוקטרינת המידתיות, הצגתי מאמר בו ניתחתי (יחד עם פרופ' עידו פורת) את תרבות ההצדקה של ברק - תפיסה משפטית המחייבת את המדינה להצדיק כל פעולה בפני השופט. סיימתי את הרצאתי בפני ברק, רייכמן, ושאר חברי הגווארדיה הבכירה של היוריסטוקרטיה הישראלית, באזהרה: "וכך דווקא מי שאינו מעוניין ב'חורים שחורים' עלול למצוא את עצמו בסופו של יום דווקא בריק (vacuum) של חוסר אחריות." זו הייתה אזהרה תיאורטית. היום היא מציאות יומיומית. לניתוח מעמיק יותר של התופעה - סמכות בלי אחריות - אני מזמין אתכם להאזין לפרק 9 של משבע, הפודקאסט המעין-יומי שלי, שבו אני מאיר זויות משפטיות, אסטרטגיות ואקדמיות על משברי הריבונות של ישראל. מטרת הפודקאסט: לחשוף את שיטות הפעולה של היוריסטוקרטיה, להסביר את עומק הפגיעות בריבונות הציבור, ולשרטט כיווני תיקון למדינה יהודית ודמוקרטית.