כששר הביטחון ישראל כ"ץ הצהיר בשבוע שעבר על חתירתו לייצר תשתית לחידוש הזרמת הסיוע והמזון לרצועת עזה, ראיתי בהצהרתו צעד הומני. בהצהרתו היה ביטוי של נאמנות לחוקי המלחמה בספר "דברים" פרק כ', בו נדרש הצבא על-פי הוראות החוק המקראי בעת מלחמה לא לפגוע בנשים וטף במדינה עוינת. לנגד עיני עמד השר, שהיה קשוב להוראה בפרק כ', פסוק י"ט: "כִּי תָּצוּר עַל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לֹא תַּשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכַל וְאוֹתוֹ לֹא תִּכְרוֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה...". חל איסור חמור בנקיטת מדיניות הרעבת אוכלוסייה אזרחית. ארון הספרים היהודי קיבל בחום את גישת ישראל כ"ץ, כי היא מתיישבת עם בשורת החוקה המקראית, המחייבת להימנע מפגיעה בעצים נושאי פרי כדי לא לגרום להרעבת אזרחים. החוקה המקראית דורשת מאתנו לא לאבד צלם אנוש. אוסרת פגיעה בנדבכי קיומיותה של אוכלוסייה אזרחית תוך הבלטת האיסור לפגוע בנשים וטף, ובודאי לא בהרס מוחלט של בתי מגורים. מצער, שסיבוב הפרסה שביצע ישראל כ"ץ דקות ספורות לאחר הצהרה הומנית ומוסרית, לפיה הוא חותר ליצירת תשתית לסיוע הומניטרי, נבע מכך שהוא מצא עצמו מותקף בלשון גסת רוח ובוטה על-ידי שרים בממשלת ישראל מחוגי הימין המשיחי. ימין משיחי חייב את השר כץ להתקפלות מידית. למעשה הוא נענה לדרישת איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' להתמיד במדיניות הרעבת אזרחים - לפתוח עליהם את שערי הגיהינום. ישראל כ"ץ נוקט במדיניות, שלא פגעה בקלגסי חמאס מחומש ושבע, אלא פגעה באכזריות רבה באוכלוסייה ענייה ומורעבת, במאות אלפי ילדים, אימהות, קשישים ונכים. שר הביטחון שכח שיצאנו למלחמה מוצדקת נגד כנופיות של חמאס רצחני, כששני יעדיה הם: מיטוט שלטון החמאס ושחרור כל החטופים. אבל כשהשמים מהווים קורת גג לרבבות פלשתינים בליווי תופעות של רעב, העדר מים נקיים, הרס מערכות בריאות והצטברות גורמי סיכון לחיי האזרחים, לא נפגע החמאס הרצחני, המחומש והמצויד, וגם לא התקרבנו לשחרור חטופים. אנחנו רק מסכנים את חיי החטופים שעדיין נותרו בחיים. אני פוחד מהתרחשויות מדיניות העלולות להעלות את חיינו על שרטון מדמם, כשאני שומע שרים בכירים בממשלת ישראל הדורשים מהדרג הצבאי כי יש לעשות בעזה, כפי שנדרש שאול לבצע בעמלק "וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַּחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק..." (שמואל א', פר' ט"ו, פס' ג'). קשה לעבור לסדר היום, שבקבינט המלחמה יושבים היום שרים, המבקשים ליישם ברצועת עזה בשנת 2025 את הצו לזרוע מוות "מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק". בין קיבוץ נחל עוז, שתושביו מקווים לחזור מהר לקיבוצם ולשקמו, לבין שכונת שג'אעייה ההרוסה במזרח העיר עזה, מפריד בקושי קילומטר אחד. אין סיכוי לחזרה לחיים של שפיות בנחל עוז, כשבשכונה סמוכה לה מיושמת דרישת בן-גביר-סמוטריץ, הכופה על ממשלת ישראל את מדיניות ההשמדה "מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק".