החיבוק והאקסטזה של האופוזיציה סביב רונן בר, ראש השירות הכושל ביותר בדברי ימיה של מדינת ישראל, רק מחדדים את עומק התהום שאליה דרדר בר את שירות הביטחון הכללי.
בר לקח ארגון שנהנה - חרף הכישלון המודיעיני החמור - מקונצנזוס ציבורי רחב, והשליכו אל לב הקלחת הפוליטית, תוך שהוא מנצל את מעמדו ותפקידו להטפות מוסר תקשורתיות בסוגיות פוליטיות מובהקות, מורד במוסדות הנבחרים של מדינת ישראל, והחמור מכל - תוך שהוא מנצל את הכלים הכי דרקוניים שיש בידי הארגון לחקירות פוליטיות ומסעות נקמה אישיים:
נגד אנשי משטרה ושב"ס שלא יישרו קו, נגד הנגד ארי רוזנפלד, ונגד א׳ שהעז לחשוף כי בר אישית יזם חקירה חשאית נגד שר מכהן, והציג לאזרחי ישראל תחקיר מפוברק הסותר את ממצאי תחקיר הארגון הפנימי.
לא היה לישראל אדם כל כך יהיר ומופקר בראש מערכת כה חשובה. וניסיונותיו להפוך את השב"כ למפלגה נוספת באופוזיציה לא ישנו את העובדה שהוא ייזכר לדראון עולם כראש השירות הגרוע ביותר שהיה למדינת ישראל.