קשה להיות יהודי, מעולם לא היה קל להיות יהודי, כבר אז כשהתוהו ובוהו ירדו לעולם כרוכים זה בזה, מפלסים נתיבות לייצר יש מאין בחושך על פני התהום. גם כשויהי אור הגיח מתוך האפלה, כשנברא האדם בצלם והאישה מצלעו, כשבעלי החיים מילאו את הארץ, כשהמבול כיסה את העולם ואיים להחריבו. כבר אז קשה היה להיות יהודי, תשאלו את אדם, חווה, נוח והדור ההוא, דור הפלגה ודור המבול.
אברהם העברי, כמו העומדים למרגלות ההר העשן אשר עליו ניתנה התורה לעם היחיד שהקדים נעשה לנשמע, החלו את המסע הארוך, המסע של להיות יהודי מול המבקשים לקעקע עד היסוד את הזהות, למחות את זכר היהודי מתחת לשמיים. ומאז, מיום עומדו של העם היהודי על בימת ההיסטוריה, זרח אורו ושקעה שמשו לסירוגין, מהבאת חזון האמונה והתיקון הגדול לעולם ועד לקרבות בדרך לארץ המובטחת, היהודי הפרטי, העברי, התלכד מאוסף שבטים והיה לעם, וככל שהשפעתו על העולם גברה גברו יגונותיו ורבו אנחותיו.
האנטישמיות לא נולדה במאות האחרונות. היא הייתה קיימת מיום היוולדו של היהודי הראשון, לבשה ופשטה צורות ומה שהחל כמאבק של "עשיו שונא ליעקב", הפך למאבק איתנים נגד היהודי באשר הוא, מלחמה ביהודים ששיאה השואה הנוראה. אמר החכם באדם: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ."
האנטישמיות ניעורה מתרדמתה על-פי המציאות של אותם הימים - רדיפות, עלילות דם, פוגרומים, היו רק זרזים לטבחי המטבח העולמי המרכזי בכל מקום בו חיו יהודים, מטבח ענק ובו תבלינים מתבלינים שונים בהן נרקחו מרקחות השנאה, הארס והרעל, מרקחות החרפה האנושית. במטבח העולמי המרכזי בכל כפר זעיר, יישוב קטנטן, עיירה, עיר, לא חיפשו סיבות מיוחדות לרקוח את מרקחות השנאה, רק צריך היה לנער את האבק מעל בקבוקי התבלינים ולהתחיל לרקוח את העלילה הבאה שסופה יהודים חסרי מגן, חסרי ישע, נרצחים ונטבחים בקלשונים, בגרזינים, בסכינים בגזים, בכלי ירייה. יהודים מתים זו התוצאה המיוחלת של השונאים.
לאחר השואה, לאחר קום מדינת ישראל, לאחר שהקמנו צבא מגן, לאחר שיהודים התקבצו מארבע כנפות היקום, לאחר שבנינו בית, נטענו עץ, נלחמנו במבקשי רעתנו, לאחר שהבטחנו כשבועת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" וקראנו בקול: "לעולם לא עוד", התרגשו עלינו אסונות שונים ומשונים שהחוט המקשר ביניהם הוא היותנו יהודים. טבח שבת שמחת תורה היה חוליה בשרשרת האנטישמיות הלובשת ופושטת צורה. לא את הישראלים ביקשו אנשי התועבה לטבוח כי אם את היהודים. לא את הימנים, לא את המתנחלים, לא את הדתיים, לא את ילידי הארץ. את היהודים ביקשו לאנוס, לרצוח, לטבוח, לבתר, לשסף, לשרוף, לבזוז ולחטוף.
האנטישמיות מתפשטת בעולם הנאור, התרבותי, המתקדם, הליברלי, והיא לבושה בבגדי עבר, בגדי שנאת היהודים, בגדי האשמת היהודים ברוע האנושי, בגדי גלוחי הראש הצועדים במגפיים ומניפים ידם במועל יד, בגדי הפורעים. פעם נוצרים, פעם מוסלמים, תמיד שונאים. 80 שנה אחרי הרוע האנושי שאין לו אח ורע בתולדות האנושות, שנה וחצי אחרי "בנו הנורא" של הרוע האנושי כפי שבא לידי ביטוי בטבח שבת שמחת תורה, אחרי נרמול מציאות נוראה שהפכה לשגרה בה יהודים נרדפים ומותקפים בארה"ב, באירופה.
קמפוסים שהיו לחממות אנטישמיות מבעיתות, יהודים הנאלצים להסתיר סממנים יהודים מחשש שמא יבולע להם, יהודים המסתתרים בעת צעדות שנאה ברחובות ערי בירה שחרתו על דגלם חירות, שלום וצדק, נראה ש"לעולם לא עוד" היא אמירה חלולה והתחייבות ריקה מתוכן.
השבוע, שוב יתייצבו מנהיגי העולם החופשי, בהם רבים המקיימים יחסי גומלין עם אירן המבקשת בגלוי למחות את העם היהודי מעל פני הקרקע. הם יעמדו בפנים חתומות, חנוטים בחליפה ובעניבה תואמת, ידברו, איש איש בשפתו על ימי הסופה והסער הנוראיים, יבטיחו כי "לעולם לא עוד", ובארמונות ואולמות ייבלעו נאומים חלולים אלה ברעש ההמון הצועד בקריאות "מוות ליהודים", המצדיע במועל יד, בטבורה של עיר בירה, לאור יום באין מוחה.
השבוע יצקצקו מנהיגי העולם החופשי, אשר חלקם שכח מזמן לא את מוראות השואה אלא את "בנה הנורא", טבח שבת שמחת תורה. ירכינו ראש ויזדעזעו משנאת היהודים המתעצמת, משריפת בתי יהודים בארה"ב והצתת ביתו של מושל פנסילבניה היהודי, יחרדו מבושה מבקשת המשטרה בבריטניה מיהודים להסתתר בבתיהם בזמן צעדות פרו נאציות, להתחבא בבתי הכנסת בעת צעדות פרו פלשתיניות, סומק עז יכסה את פניהם אל מול מיצגי השנאה והאנטישמיות הנוראה הרוקדת ברחובות מדינותיהם, יחווירו ויבטיחו בשפה רפה ורוטטת, בלחש ובעיניים מושפלות, "לעולם לא עוד".
ובתוך החושך האנטישמי המכסה את העולם, ובתוך הנאצים החדשים דוברי השפות הנוספות, ובתוך האספסוף הנבער, בדיוק כאותם כפריים חסרי בינה ומלאי שנאה לפני 80 שנים, בתוך כל האפילה הזו בולטת קרן אור קטנה ומאירה, נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. הנשיא הכריז מלחמת חורמה באנטישמיים, בנאצים החדשים וסייעניהם, לא במילים, לא בדיבורים, לא בהבטחות סרק נבובות ונאומים חלולים, הנשיא מוביל מלחמה עולמית בגופים וביחידים הפועלים באנטישמיות ובגזענות, ברחובות הערים, בקמפוסים באוניברסיטאות, בכל מקום בו נמצא נאצי בטוח ובוטח שם נמצא הנשיא הפועל נגדו ללא מורא וללא משוא פנים.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתכוון כשהוא אומר: "לעולם לא עוד", מגרש אנטישמיים ממדינתו, מבטל תשלומי מדינה לאוניברסיטאות שאינן נאבקות באנטישמיות, מבטל את מעמד הפטור ממס לאוניברסיטאות שהפכו לחממות שנאה, מקפיא מענקים ובעיקר, אל מול צונאמי המלל הריק, הנשיא עושה ופועל ללא מורא מול האנטישמים במדינתו. התקווה היא שכשנשיא המעצמה הגדולה בעולם מציב את המלחמה ללא פשרות כנגד האנטישמיות, זו הופכת להיות מלחמה ללא גבולות. נשיאים, ראשי ממשלות, שועי ארץ, יביטו במתחולל בארה"ב תחת שרביטו של הנשיא ויפעלו כמותו בעוז, בנחישות למגר את תופעת שנאת היהודים, האנטישמיות המרימה ראש.
80 שנה ונדמה כי שנאת היהודים לא השתנתה. לא עוד כבשנים, לא עוד מחנות עבודה, לא עוד קברי אחים וגיא הריגה, לא עוד בורות מוות וזעקה, ליהודים יש בית, יש צבא מגן, יש מדינה יהודית דמוקרטית, ורק השנאה הבסיסית, הכמעט מולדת אינה משתנה.