"שונאים סיפור אהבה" הוא יצירה מאת הסופר יצחק בשביס זינגר, שגם עובד לרומן קולנועי והיה להצלחה. האמת שאין לי מושג אם ענת מלץ חשבה על כך, אך במוחי הוא חלף כשצפיתי בפיצ'ר ביכוריה. שם הספר והסרט הנודעים מהדהדים גם את הרגש הזה - שנאה - בו מצויים חלק מהזמן גיבורי "נדל"ן סיפור אהבה" שעולה לאקרנים השבוע, והיא לפרקים מחלחלת ליסודות הקשר האינטימי ביניהם. סיפור העלילה נסוב על זוג צעיר, תמרה ואדם, המתגוררים בת"א ונאלצים לפנות את דירתם. אופציה חלופית בעיר הגדולה יורדת מהפרק בשל העלויות הכלכליות, ולכן בלית ברירה הם מחליטים על צעד נועז - לחפש את מקומם במחוז הולדתו של אדם: חיפה. יום אחד גדוש מהבוקר ועד הערב מוקדש לחיפושים הקדחתניים אחר קורת הגג בעיר הצפונית, ובמהלכו הזוג יבחן לא רק כתלים ומיקום גאוגרפי, אלא את טיב יחסיו, את עמידותו בפני רוחות משבר סוערות, ומעל הכל את אהבתם ההדדית. ועוד פרט קטן ו"זניח": תמרה בהריון מתקדם ... זהו מסע פיקרסקי, כזה שמפנה זרקור לנדודים מפרכים, כשכל תחנה בו היא למעשה שכבה נוספת בגילוי העצמי. אדם ותמרה מצויים בנקודת רתיחה במערכת הזוגית שלהם. סוגיות נפיצות עולות בתדרים שונים במהלך החיפוש, חשדנות הדדית שביעבעה מתחת לפני השטח מוצאת את דרכה לאגרסיות קונקרטיות, דוקרות ופוגעניות. מפגשים מזדמנים עם בעלי הדירות יאפשרו להם הצצה לאותו בית אופציונאלי, אך - כמיטב הקלישאה - גם התבוננות במרקם השברירי, שלא אחת מאיים להתנפץ. משהו ב-95 הדקות הסוערות על המסך הגדול מסגיר שמדובר בסרט ראשון. מלץ ניגשת למלאכת העשייה בכ"כ הרבה חדווה, רעננות והתרגשות - למרבה האירוניה, ההפך ממצב הצבירה בה מצויים שני גיבוריה העייפים והרצוצים - והיא גוררת אותנו עימה במעלה הגבעות הטופוגרפיות של חיפה, שלובי זרועות בחוויית ההתחקות המכוננת והמשמעותית שמסתבר אינה זרה לה: "בדומה לגיבורי התסריט שלי גם אני מצאתי את עצמי נפלטת מת"א לחיפה. הבחירה לא הייתה טריוויאלית, והתגובות מהסביבה היו קיצוניות ...ההשראה לכתיבת התסריט הגיעה בעקבות כמה ימים אינטנסיביים של חיפושי דירות שבמהלכם נקלענו לסיטואציות מוזרות, מצחיקות ומטרידות". גם תמרה ואדם יכלו לספר זאת - החל מהמפגש עם בעלי הדירה האנטיפתיים ( ניצה שאול בתפקיד משנה מצליחה להצחיק בדקות המעטות שלה). עלא דקא שמפליא לייצר דמות של שוכר פתיין. ולא לשכוח את השכנה בבית הדירות התל אביבי ליר כץ, שמעוניינת בהידוק השכנות הטובה והקרובה עם אדם ביותר ממשמעות אחת. שבחים רבים לשרית וינו אלעד, שנכנסת לנעליה של אורה, אמו המגוננת של אדם. היא האתנחתה הקומית בסרט העגמומי והקודר. שתלטנית, עממית, מעשית, והכל עטוף אצלה בתועפות של דאגה לבנה ולבת זוגו. היא הציר שמכניס קצת יציבות לחיי השניים, לאירעיות ולריחוף בהם הם מצויים. עוזרת להם ככל יכולתה, משתדלת למנוע את ההתפרקות המאיימת, ולא חוסכת מהם לרגע את שבט לשונה. מעל הכל זהו הרגע הקולנועי של ויקטוריה רוסובסקי (תמרה) ולצידה לייב לב לוין (אדם). זהו תפקידם הגדול, שכאילו חיכה בסבלנות לפריצה המיוחלת. הם מתחילים את הפסיעות הראשונות ביחד, לאט-לאט נבקעים הסדקים, המתחים גואים, והסחף המשתולל בלתי נמנע. הם זקוקים זה לזו, קשורים באותו גורל של שותפות זוגית ושל הילד שאמור להיוולד, משוועים לשייכות, למקום שיכיל אותם בנקודת הזמן הזאת של חייהם, שייטה אוזן לגחמות בהן הם נתונים. דבקים ומתרחקים, כועסים ומתפייסים, צוחקים ודומעים - כשהכל בחבילת רשומון נדל"ני, של תקווה לאי של שפיות ושלוות נפש. רוסובסקי ולב לוין מדגמנים עבורנו את נקודות הקיצון של הטירוף, ואת הבלמים והאיזונים שאנחנו מצווים בהם בשל התניות חברתיות. "נדלן סיפור אהבה" הוא הפסיפס של הרגעים החמקמקים הללו, סרט שהוא שיר הלל לאהבה ולתשוקה שכמעט ועלולות להתפספס בפרשת הדרכים בה הן נחבטות. וכפי שניסחה זאת במילותיה שלה מלץ: "תמיד הייתה לי אהבה גדולה כלפי זוגות בלתי אפשריים בקולנוע... שלרוב מתבססים על ניגודים שנמשכים, ועדיין אתה מקווה שהם יישארו ביחד... סרט התבגרות שקורץ לקומדיה, ועוסק בזוגיות, הורות, והקמת משפחה, על כל החלומות, הפשרות והחרדות הנלוות". האם אהבתם של תמרה ואדם תינצל למרות הכל? האם הם ימשיכו במסע המשותף? ושאלת השאלות - האם ייהפכו לחיפאים גאים?