בשבוע שעבר פורסם ב"ניו-יורק טיימס" כי ישראל תכננה לתקוף את מתקני הגרעין של אירן במהלך חודש מאי, אך הנשיא דונלד טראמפ עצר זאת לאחר שהחליט לנהל מו"מ מדיני מול האירנים על תוכנית הגרעין. לאחר הפרסום נמסר מלשכת ראש הממשלה כי "ראש הממשלה נתניהו מוביל למעלה מעשור את המערכה העולמית נגד תוכנית הגרעין של אירן [...] ראש הממשלה הוביל אין-ספור פעולות גלויות וחשאיות במערכה נגד תוכנית הגרעין של אירן, שרק בזכותן אירן לא מחזיקה היום בארסנל גרעיני". בין הצהרת הרהב הזו לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. באותה העת שניתנה, העריך ראש סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) שאירן לא רחוקה מהפצצה, ומזכיר המדינה האמריקני אמר ש"אירן קרובה בצורה מסוכנת לנשק, קרובה יותר ממה שהייתה אי-פעם". במושגיו של בנימין נתניהו, אירן נמצאת כפסע מפצצה גרעינית. כשנתניהו חזר לשלטון ב-2009, אירן הייתה רחוקה מרחק ניכר מפצצה, ולכן מכל בחינה שהיא, מדיניותו כלפי הגרעין האירני היא כישלון אסטרטגי מוחלט. מצד אחד נתניהו פעל להכשיל כל מהלך מדיני משמעותי שהרחיק את אירן מהפצצה, ומצד שני - מעולם לא היה לו העוז להורות על תקיפה צבאית. במציאות המדינית הנוכחית ברור שישראל בכלל לא תעז לתקוף ללא אור ירוק מארה"ב, ונכון לעכשיו, ממשל טראמפ מעדיף להתקדם במסלול המדיני ולא הצבאי. כלומר, לישראל אין אפילו תמיכה מדינית לתקיפת הגרעין האירני. ונתניהו, במקום לנסות להשפיע על מתווה ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאירן, חוזר על הטעות שעשה ב-2015 מול הנשיא אובמה וממשיך לדרוש פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין, דרישה לא ריאלית שאין סיכוי שאירן תסכים לקבלה. וכך, ישראל שוב מוצאת את עצמה במצב שבו לא מתחשבים בעמדתה, כי עמדה זו לא מתכתבת עם המציאות.