הרטוריקה של ראש הממשלה והקולות של תומכיו הצליחו באמצעות סדרת ספינים, שנפסיק לעסוק בפרשה הכאובה של החטופים שזמנם הולך ואוזל, ושנפסיק לעסוק בפרשה הביטחונית החמורה ביותר מקום המדינה, שהיא פרשת קטר. למרבה הצער, הצליחו לסמא את עינינו בנחיצות חידוש המלחמה בעזה, כשלמעשה בעזה לא מתנהלת מלחמה נגד החמאס הרצחני, אלא זו מלחמה חסרת תכלית נגד אזרחים - נשים וטף, זקנים ונכים, שאינם מעורבים במעשי טרור. בנימין נתניהו מצליח להגיע להישגים במכונת רעל העובדת שעות נוספות. הוא מצליח להרחיק אותנו מהאסטרטגיה האובדנית, שהוא זה שניווט כראש ממשלה בטיפוח החמאס והכלת האיום מעזה באמצעות כספים שהוזרמו אליה בנדיבות רבה. על-ידי גימוד הרשות הפלשתינית וראיית החמאס כנכס ציפה נתניהו להישגים מדיניים וביטחוניים, אך מה שהושג קיבלנו בשואה של מאות נרצחים באכזריות ב-7 באוקטובר 2023. נתניהו באמצעות הספינים האחרונים מצליח להרחיק אותנו מהתייחסות לחודשים טרם המלחמה, כשהוא היה זה שהתעלם מאזהרות ראשי זרועות הביטחון בדבר השלכות המסכנות חיים הצפויות למציאות הביטחונית לנוכח המשבר הפנימי. חייב לקום האדם האחראי, שיפסיק את מסעות השסע והקרע הפנימי, הקורע לגזרים את החברה הישראלית. הספינים, היוצאים מלשכת ראש הממשלה והשפה גסת הרוח המשתוללת בהשראתו, הצליחו ליצור חברה על סף התפוררות. בנו של ראש הממשלה, שבעת מלחמה שוהה-מבלה בארצות הברית, מרשה לעצמו לצלול בביצה של בוטות לשון מזוויעה, כשהוא משתמש במילה "תזדיין" בהשגותיו על מדיניותה של צרפת. מצער, שההסתייגות מגסות הרוח של יאיר נתניהו הייתה רפה ומגומגמת. מלשונו הרהוטה של ראש הממשלה ציפינו לתגובה, שיש בה הסתייגות חד-משמעית מתת רמה של התבטאות בוטה המשתלחת בנושא משרה מכובדת בממשל הצרפתי. אני הילד בן העשר ביום שבעצרת האו"ם הכירו בזכות העם היהודי לבנות בית לאומי. חלפו שנים והתפתחה כאן לנגד עינינו מדינה באופן מופלא שלא העלינו בדמיוננו. היא הגיעה להישגים מרשימים גם בקנה מידה בינלאומי. שמחנו לחיות בארץ והיינו גאים במדינה. אך בשנתיים האחרונות החזון מתמוטט לנגד עינינו. כאב לי לקרוא בעיתון הארץ מיום 18.4 את דבריו של פרופסור יצחק זמיר, מי שהיה בעברו היועץ המשפטי לממשלה, שופט בית המשפט העליון ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. כך כותב פרופ' יצחק זמיר על הספינים של ממשלת ישראל - "ממשלתנו מובילה את ישראל מדמוקרטיה למשטר של שלטון יחיד, שכבר איננו רחוקים ממנו כיום. כפי שההיסטוריה העולמית מלמדת, זאת רק שאלה של זמן - לא זמן רב - עד ששלטון של יחיד הופך להיות משטר של שרירות ושחיתות על חשבון החופש האישי..." כואב, שכך מסכם פרופ' יצחק זמיר את ההיסטוריה של מדינת ישראל, שכנער בן 17 נלחם על הגנתה מפני מבקשי נפשה ובהגיעו לגיל 94 הוא דורש מאיתנו: "לצאת למאבק נגד תוכנית ההפיכה המשטרית של הממשלה, המאבק הזה הוא מלחמת העצמאות השנייה של ישראל...". פרופ' יצחק זמיר מסיים בכתיבת צוואה - "וזאת הצוואה - תמשיכו להיאבק בכל הכוח, בנחישות ובהתמדה על החזון של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נאורה ומשגשגת." אני שותף למשאלה, בה מסיים פרופ' יצחק זמיר את המאמר - "אני מקווה שבעוד שנה, כאשר אהיה בן 95, תהיה לי סיבה טובה לקיים מסיבת יום הולדת".