הזדמן לי השבוע לקרוא את פרק כ' בספר מלכים א'. רבים מן הפסוקים נראה כאילו נלקחו מן החדשות אצלנו, למרות שהתרחשו לפני כ-2900 שנים, בימי מלכותו של אחאב מלך ישראל, ובימי מלחמה על קיומנו מול האויב שקם עלינו לכלותנו. במקרה דאז, היה מדובר על ארם, האויב מצפון, בראשותו של בן-הדד, אשר פעל משטח סוריה של ימינו. בשורות הבאות כתובות החדשות דאז, בליווי תרגומן לשפה ולמושגים של ימינו. מימין מובאים מספרי הפסוקים:
א' וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ. - האויב קיבץ סביבו קואליציה גדולה של כוחות רבים ופתח במצור על ישראל, בשבע חזיתות.
ב'+ג' וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, הָעִירָה. וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ, לִי-הוּא; וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי-הֵם. - האויב התוקפן שלח שליחים/מתווכים אל ראש ממשלת ישראל עם שורה של דרישות בלתי אפשריות, דרישות שמשמעותן כניעת ישראל.
ד' וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֲנִי, וְכָל-אֲשֶׁר-לִי. - ראש ממשלת ישראל גילה גמישות ופייסנות, עד כדי נכונות לפייס ולרצות את האויב.
ה' וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיֹּאמְרוּ, כֹּה-אָמַר בֶּן-הֲדַד לֵאמֹר: כִּי-שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן. - השליחים/המתווכים שבו עם תשובתו המחוצפת של האויב, אשר התייחס בביטול לוויתורים שכבר עשה ראש ממשלת ישראל, הגדיל את תאבונו, והעלה את הדרישות ואת המחיר.
ו' כִּי אִם-כָּעֵת מָחָר, אֶשְׁלַח אֶת-עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת-בֵּיתְךָ, וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ; וְהָיָה כָּל-מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ. - האויב הסחטן הציב תנאי חדש: הסכמה של ראש ממשלת ישראל לכך שהאויב ישלח את כוחותיו לתוככי ישראל, ואלו ייקחו את כל העולה על רוחם.
ז'+ח' וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לְכָל-זִקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ: כִּי-שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי, וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי, וְלֹא מָנַעְתִּי, מִמֶּנּוּ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל-הַזְּקֵנִים, וְכָל-הָעָם: אַל-תִּשְׁמַע, וְלוֹא תֹאבֶה. - ט' וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן-הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֶל-עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת; וַיֵּלְכוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיְשִׁבֻהוּ, דָּבָר. - ראש ממשלת ישראל השיב לאויב ברוח החלטת ממשלתו. תגובתו המתרברבת של האויב לא איחרה לבוא.
י' וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, בֶּן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר, כֹּה-יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ: אִם-יִשְׂפֹּק, עֲפַר שֹׁמְרוֹן, לִשְׁעָלִים, לְכָל-הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. - האויב הגיב בהפחדה ובלוחמה פסיכולוגית שנועדה לקעקע את ביטחון ממשלת ישראל ואזרחי ישראל.
י"א וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. - הפעם ענה ראש ממשלת ישראל בתקיפות והעמיד את הרברבן במקומו. י"ב-כ"א תיאור הקרב בין הפולש מצפון לבין צבא ישראל, שהצליח לנצח למרות נחיתות מספרית.
כ"ב וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה: כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ. - כבר אז, ביום הניצחון על האויב מצפון, היה מי שהזהיר מפני סבב נוסף, כעבור שנה, לאחר שהאויב יעדכן את המודיעין שלו ואת שיטות הלחימה שלו וישתקם בגלל תמימותו הידועה של הצד הישראלי, מאז ועד היום.
כ"ג-כ"ה השיקום המהיר של צבא האויב, בעוד ישראל התמימה עוסקת בחלומות שהיום נקראים "מזרח תיכון חדש", "צבא קטן וחכם", פטור ואתנן למשתמטים, ואשליות אחרות. כ"ו-ל' תיאור הקרב בין הפולש מצפון לבין צבא ישראל, שהצליח לנצח גם בסבב השני, למרות נחיתות מספרית.
ל"א-ל"ד האויב, בתרגילי עורמה, ניצל את תמימותה של ישראל, ביקש רחמים וקיבל מעל ומעבר. במקום לחסל את האויב, ראש הממשלה התורן בישראל כינה את האויב "אחי", העלה אותו על מרכבתו, עשה למענו "מחוות" ו"צעדים בוני אמון", הסגיר ערים לידיו, וחתם על הסכם שאינו שווה את הנייר שעליו נחתם. לא נותר אלא לצטט את החכם מכל אדם, שלמה/קהלת: אֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
והעם, שהעמיד מתוכו כל כך הרבה חתני פרס נובל, אינו מפיק לקחים מן ההיסטוריה הארוכה שלו, וחוזר שוב ושוב על אותן שגיאות. איוולת כבר אמרנו?!