סיפורו של הבית

בית בן-גוריון ברחוב שד' בן-גוריון 17 בתל אביב, בצפון הישן של תל אביב שימש מעונם הפרטי של פולה ודוד בן-גוריון מייסד מדינת ישראל ומכוננה, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של המדינה ממייסדי ומעצבי צה"ל. הבית משמש כיום כמוזאון להנצחת מורשתו ופעלו של בן-גוריון ונותר פחות או יותר כפי שהיה בחייהם, עם הריהוט המקורי ופריטים ששימשו אותם בעת מגוריהם בו. בית בן-גוריון בקק"ל 17 נבנה בשנים 1931-1930, עם הקמתה של שכונת פועלים א', שכונת הפועלים הראשונה בתל אביב. שכונה זו הוקמה בראשית שנות ה-30 באזור רחוב קק"ל ורחובות סמוכים לו, ביוזמת הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, על שטח שהקצתה קרן קיימת לישראל, וכללה קרוב ל-40 בתים פרטיים בני קומה אחת עם משק עזר של כ-400 מ"ר. ככל הבתים שנבנו באותה שכונה, בית בן-גוריון היה בית פרטי בן קומה, ולו משק עזר. את בית בן-גוריון תכנן המהנדס דוד טוביה, מהנדס בניין ידוע באותה תקופה. הבית נבנה על מגרש של כ-450 מ"ר. מחיר הבית היה 350 לא"י. נמסר כי פולה ודוד בן-גוריון שילמו את הכסף בתשלומים. ביוני 1931 נכנסו פולה, דוד בן-גוריון וילדיהם - גאולה, עמוס ורננה - להתגורר בבית החדש. הבית שימש כביתם הקבוע של פולה ודוד בן-גוריון עד להתיישבותם בשדה-בוקר. בעת כהונתו כראש ממשלה חלק דוד בן-גוריון את זמנו בין ביתו בתל אביב לבין בית ראש הממשלה בירושלים. ב-1953 עברו פולה ודוד בן-גוריון להתגורר בשדה בוקר שבנגב והבית בתל אביב שימש אותם לסירוגין עד לפטירתם. בשכנות לבית משפחת בית גוריון ברחוב קק"ל (לימים בן-גוריון) התגוררו כמה דמויות ידועות מראשי תנועת "העבודה" וההסתדרות ובהם דוד רמז שר התחבורה הראשון, הלל כהן מראשי "סולל ובונה" ועוד.

לו יכלו הקירות לדבר...

בית בן-גוריון בתל אביב היה לא רק מעונם הפרטי של דוד ופולה בין גוריון, אלא מקום פעילותו הציבורית של דוד בן-גוריון הן כמזכיר ההסתדרות העובדים, הן כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, והן כראש ממשלה ושר ביטחון. בבית זה נפגש עם אישי ציבור, אנשי הגנה וביטחון ואורחים רשמיים. כאן התקיימו התייעצויות ודיונים, חלקם חשאיים, בנושאי ביטחון התיישבות משק ועוד. כאן נקבעו והתקבלו החלטות חשובות בתולדות תקומת המדינה. על בית זה נכון לומר את המשפט הידוע" לו יכלו הקירות לדבר..." ב-13 במאי 1948, ערב הכרזת המדינה, אירח בן-גוריון בחדר ספריית ביתו בתל אביב כמה מחברי מנהלת העם: אהרון ציזלינג, יהודה לייב מימון ומשה שרת, שם ליטשו וניסחו את הנוסח הסופי של מגילת העצמאות. מכאן יצא למחרת בן-גוריון לבית דיזנגוף - מוזאון תל אביב בשדרות רוטשילד, להכריז על הקמת המדינה. במלחמת מבצע קדש ב-1956 חלה בן-גוריון. חדרה של בתו רננה שבקומה הראשונה שימש כחדר שינה ומקלט של דוד בן-גוריון. ממיטת חוליו בחדר זה קיים בן-גוריון בימים הראשונים של מבצע סיני את הקשר עם המטה הכללי, כולל עם הרמטכ"ל דאז משה דיין וקיבל דיווחים ועקב אחר המבצע.

רשמי ביקור בבית בבית ובאגפיו

בשנת 1946 הורחב הבית באגפו הצפוני ונוספה לו קומה ובשנת 1960 - עבר הבית שיפוץ כללי. לאורך השנים עבר הבית עבודות שיפוצים לעיתים עבודות נרחבות. בימים אלה, חודש אפריל 2025 עובר הבניין עבודות "שיפוץ ושימור" בסכום מוערך של למעלה מחמישה מיליון שקלים, כאמור. סיירתי לא מכבר בבית בן-גוריון בחדריו ובקומותיו. הבית הוא בן שתי קומות. הקומה הראשונה מכילה חדר אורחים משפחתי ומטבח, בו סעד דוד בן-גוריון את ארוחותיו. כאן אכל את המאכל (המשקה) המפורסם ה"קוצ'מוץ'" שפולה נהגה להכין לו מידי בוקר. לצידם נמצאים "החדר של רננה" שחלונו אטום בלבנים ו"חדרה של פולה". הקומה השנייה שימשה את דוד בן-גוריון בלבד. נמצאים בה חדר שינה וארבעה חדרי ספריה עמוסים. הראשון בהם, שימש לו פינת עבודה (בחדר זה היה קיים קו טלפוני ישיר למשרד הביטחון בקריה בתל אביב). כאן היה עובד, כותב מכתבים, כותב ביומנו ומקבל אורחים וחברים.

הספרייה

ספריתו של דוד בן-גוריון בביתו בתל אביב, מרשימה ומכילה קרוב ל-20,000 ספרים וכתבי עת, בשפות שונות ובהן: עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית, לטינית, יוונית עתיקה, ספרדית וטורקית ועוד. מדריכת הסיור בבית בן-גוריון מספרת לנו כי בן-גוריון היה אוהב ספר הכיר כל ספר בספרייתו וקרא בו. הוא ידע שפות רבות. הספרים הם בתחומים שונים ומגוונים ובהם: תולדות התנועה הציונית, חקר ארץ-ישראל ותולדותיה; מלחמות ישראל; פרסומי הממשלה והכנסת; ספרי תנ"ך בשפות שונות, מהדורות עתיקות וחדשות וספרים בחקר המקרא. כמו-כן ספרי העמים העתיקים, ספרי פילוסופיה, היסטוריה כללית של ארצות שונות, היסטוריה צבאית; וכן ספרים העוסקים בתולדות הדתות השונות בעולם; תרבות יוון העתיקה והתרבות ההלניסטית, בודהא ואיסלאם. בספריה מצויים גם אנציקלופדיות, מילונים וספרי עזר וכן ספרים רבים שמוקדשים לבן-גוריון על-ידי מחבריהם ובחתימתם.

הפגנת מחאה מול הבית

מסתבר, כי הפגנות מול בית ראש ממשלה מכהן אינן דבר חדש. בחודשים יוני יולי שנת 1961 הפגין במשך מספר שבועות אמנון טוילי, צעיר נכה צה"ל בן 20, מלווה בכמה בני משפחתו, מול בית ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בשדרות קק"ל. הצעיר טען כי הוא אינו מקבל את זכויותיו כנכה צה"ל. נמסר לי כי היו לאורך השנים עוד כמה הפגנות מחאה מול הבית בתל אביב, אולם לא הצלחתי למצא אסמכתאות בארכיונים לכך. רעייתו של דוד בן-גוריון פולה נפטרה במפתיע משבץ מוחי בשנת 1968. בראשית 1973 נאלץ דוד בן-גוריון לעזור את הצריף בשדה בוקר ולעבור לגור בביתו ברחוב קק"ל בתל אביב כדי לקבל לטיפול רפואי צמוד יותר. חמש שנים לאחר מותה של רעייתו פולה בשבת, ו' כסלו תשל"ד, 1.12.73, בגיל 87, נפטר דוד בן-גוריון ונקבר במדרשת שדה בוקר ליד קבר רעייתו, בחלקת הקבר אותה בחר בחייו.

בן גוריון מוריש ביתו למדינה

בצוואתו הוריש דוד בן-גוריון את הבית בתל אביב למדינת ישראל, וכך נאמר בין השאר בצוואתו: "אני הח"מ, דוד בן-גוריון, ברצוני לקבוע מה ייעשה ברכושי, לאחר מותי.... ברצוני שביתי בתל אביב, והספרייה והרכוש המצויים בו, למעט חפצים וכלים אישיים, ישמשו כספריה וכמכון למחקר תולדות הקמת המדינה ומלחמת השחרור... בקשתי היא שממשלת ישראל תקבל על עצמה האחריות לקיום משאלותיי אלה, ולצורך זה אני מוריש לה את הרכוש הנ"ל". לאחר מותו של דוד בן-גוריון בעקבות הצוואה חוקקה המדינה את "חוק דוד בן-גוריון, תשל"ז- 1976", לפיו בית דוד בן-גוריון בתל אביב יהא פתוח לציבור וישמש מוזאון לזכרו ו"מרכז לקריאה, לעיון, למחקר ולפרסום בנושאים שתקבע מועצת מוסד".

הבית נפתח לציבור

ב-29 בנובמבר 1974 נפתח רשמית בית בית גוריון לציבור. באותו יום הוכרז רשמית על שינוי שם הרחוב בו שוכן הבית משדרות קק"ל לשדרות בן-גוריון. בין השאר מוצגים בבית מזכרות, תעודות כבוד שקיבל בן-גוריון מאוניברסיטאות ועיריות, תמונות של בן-גוריון עם גדולי עולם ותמונות מהאלבום המשפחתי עם בני משפחתו, תכתובות, מכתבים ועוד. בתחילת שנות ה-80 העבירה מדינת ישראל לרשות בית בן-גוריון את הבית השכן לו מצפון, ביתו של הלל כהן שהיה מראשי סולל ובונה. בשטח הבית הוקם מבנה ובו מוצגת תערוכת קבע על דוד בן-גוריון ומורשתו, מוצג בו סרטון על דוד בן-גוריון - חייו ופעלו ומתקיימים בו חוגי לימוד וכינוסי עיון בנושאי מדינה וחברה.