ככל שחולף הזמן, נראה יותר ויותר שהסיכוי לבצע שינוי דרמתי בנושא גיוס החרדים כלל אינו עומד על הפרק. מה שאנחנו שומעים מדי יום נשמע כמו סחר מכר, שמטרתו היחידה לגנוב זמן ולדחות עד כמה שאפשר את ההחלטה וההכרעה, שאין ברורה ממנה - שוויון מוחלט. שום תירוץ, שום פלפול, שום דבר לא יכול להסביר כיצד הגענו למצב הזה, להוציא הסכמים פוליטיים שהשתנו מיום הקמת המדינה ועד לרגעים אלו, תמיד לטובת האוכלוסייה החרדית. באחת הפעמים, לפני שנים רבות, כאשר שאלתי מכר שהיה בדרגה צבאית גבוהה מה דעתו על כך, הוא השיב שעדיף כך ולא יסף. הוא אף סירב להתעמת בנושא שעלה וירד חליפות בשיח הציבורי. וכך חלפו 77 שנים, והמצב הלך והחמיר. כן, המושג ש'בבני ברק אין הלוויות צבאיות', רק הלך והתעצם. היום נראה שאנו נמצאים ב-dead lock. לא לכאן ולא לכאן. המלחמה הנוכחית מעצימה את הפערים. נשאלת השאלה: האם לא ראוי להתחיל ב"לא מתגייסים, לא מצביעים"? התשובה לשאלה שתישאל - ומה עם האזרחים הערבים שאינם מתגייסים, צריכה להיות: פרה, פרה... נתחיל עם בעלי זכויות העל, ובהמשך נגיע לכל מקום. אין ולא צריכה להיות שום סיבה שהצעד הראשון לא יעשה.