מסמך "אסטרטגיית צה"ל" שחיבר הרמטכ"ל גדי איזנקוט ב-2018 מציג את האיום הצבאי מרצועת עזה כדלהלן: "מערכה מתמשכת מתחת לסף העימות הכוללת מרכיבים "רכים"; חיכוך בקו המגע עד כדי לחימה עצימה". המסמך אינו כולל את תוכנית הפלישה הצבאית של חמאס לחיסולה של מדינת ישראל שהייתה בידי צה"ל כבר ב-2016. באפריל 2018, פרסם הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט מסמך בן 39 עמודים שכותרתו "אסטרטגיית צה"ל". בפרק ההקדמה כתב רא"ל איזנקוט כדלהלן: מסמך אסטרטגיית צה"ל שגובש ופורסם בשנת 2015 היה אבן דרך בהתפתחות הידע בצה"ל. המסמך אפשר להתניע תהליכי עומק, ובהם פיתוח התוכנית הרב שנתית 'גדעון' וסיכומה. עם פרסום אסטרטגיית צה"ל התגבשה ההבנה כי יש לבחון בחינה מתמדת את תוקפו של המסמך, ולעדכן אותו לפי ההתפתחויות האסטרטגיות במרחב, ולאור הידע שהתפתח בשיח עם הדרג המדיני ובצה"ל פנימה בהקשרי הפעלת הכוח ובניינו. מסמך זה מעדכן את אסטרטגיית צה"ל משנת 2015, לאור השינויים שחלו בה בכמה היבטים. האחד, נוגע לדרך שבה צה"ל מנתח את הסביבה האסטרטגית ואת גורמי האיום. אלה חולקו לכמה מכלולי עימות שעימם צה"ל מתמודד ולצידם מכלולי שיתופי פעולה ותיאום שצה"ל מפתח. השני, עוסק בהפעלת הכוח, ובו אופיינו שתי גישות מענה מרכזיות - גישת ההכרעה וגישת המניעה וההשפעה, מתוך ההבנה שגישות אלה מבטאות רעיונות להתמודדות עם איומים, ויש ביניהן יחסי גומלין. השלישי, המסמך מביא לידי ביטוי גם את החשיבות המתגברת של המערכות שבין המלחמות (מב"ם), ושל מאמצים אחרים כגון מאמץ הסב"ר (סביבת רשת, סייבר) ומאמץ התודעה, לצד המשך מגמת חיזוק התמרון היבשתי הרב זרועי. עוד היבט במסמך זה הוא פיצולו של פרק בניין הכוח - שחלקו מופיע במסמך זה וחלקו יופיע במסמך 'היכולות המבצעיות הנדרשות מצה"ל'. במסמך שלפניכם מפורטים האתגרים, העקרונות והפו"ש לבניין הכוח, וכן תחומי בניין הכוח לרבות היכולות המרכזיות הנדרשות בבניין הכוח בצה"ל. במסמך היכולות המבצעיות יוסברו ויפורטו היכולות המבצעיות לרבות ההיבטים הכמותיים שלהם. מפקדי צה"ל, עידכון מתמשך של אסטרטגיית צה"ל אינו מבחננו העליון. המימוש בפועל של האסטרטגיה בהכנת צה"ל לאתגרים ובהפעלתו במתארים השונים מול איומים מתהווים וקיימים - הם מבחננו העליון. עלינו לעמוד בהצלחה בכל משימה ובכל אתגר ולממש את ייעודנו - להגן ולנצח.

בעמוד 17 של מסמך "אסטרטגיית צה"ל" תואר האיום הצבאי הפלשתיני על מדינת ישראל, כמובא להלן:

א. הפלשתינים

(1) האיום הצבאי בעל פוטנציאל הנפיצות הגבוהה ביותר. גורמי האיום במכלול זה ברצ"ע (ברצועת עזה) הם חמאס, הג'יהאד האיסלאמי (הג’יהאד האיסלאמי) הנתמך ע"י אירן ופועל בהשראתה, וכן גורמי טרור נוספים; ובאיו"ש (אזור יהודה ושומרון) - ארגוני הטרור; מפגעים בודדים וחמאס. 2) המכלול מתאפיין בשני מרחבים טריטוריאליים עם ישויות פוליטיות ואידאולוגיות נפרדות, העוינות זו את זו, ונאבקות מול ישראל על זהות לאומית ועל הגדרה עצמית. שני המרחבים נמצאים בקרבתה של מדינת ישראל ובחזית הפעולה של צה"ל. 3) מתארי העימות האפשריים מול מכלול זה הם - ברצ"ע (ברצועת עזה): מערכה מתמשכת מתחת לסף העימות הכוללת מרכיבים "רכים"; חיכוך בקו המגע עד כדי לחימה עצימה; באיו"ש (אזור יהודה ושומרון): מהפרות סדר דרך טרור יחידים וטרור מאורגן ועד לעימותים רחבים על-רקע שינוי במרקם השלטוני הפלשתיני באיו"ש (אזור יהודה ושומרון). 4) מכלול העימות הפלשתיני כולל בתוכו מרכיב ניכר של "מערכה רכה" המופעלת על מדינת ישראל ועל צה"ל כדי לפגוע בחופש הפעולה של צה"ל ולגבות מחיר מדיני כלכלי משפטי על המשך הסכסוך. סימוכין: [קישור] תרחישי איום הייחוס הפלשתיני שהציג הרמטכ"ל רא"ל גדי אשכנזי לא כללו פלישה צבאית רחבת היקף לשטח ישראל כפי שאכן התממשה ב-7 באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצה"). בתחקיר צה"ל על מחדל שבעה באוקטובר צוין, כי מידע על תוכנית מתקפה רחבה של חמאס בשטח ישראל התקבל במודיעין כבר משנת 2018. סימוכין: [קישור] בניגוד לממצאי תחקיר צה"ל, מכתב בסיווג "סודי ביותר" ששלח שר הביטחון אביגדור ליברמן לראש הממשלה בנימין נתניהו בדצמבר 2016, מלמד כי כבר באותה עת צה"ל ידע על תוכנית הפלישה הצבאית רחבת ההיקף של חמאס לשטח ישראל במסגרת האסטרטגיה שאימץ הארגון להשמדת מדינת ישראל.

להלן קטעים מהמסמך שפורסם במלואו באתר "וואלה":

6) בכוונת חמאס להעביר את העימות הבא לשטחה של ישראל, תוך כדי הזרמת כוחות משמעותיים ומיומנים היטב (כוחות נח’בה למשל) לשטח ישראל, תוך כדי ביבוש ישוב ישראלי (ואולי אף מספר ישובים) בעוטף עזה, ולקיחתם של בני ערובה, אשר מעבר לפגיעה הפיזית באנשים עצמם, יובילו לפגיעה קשה בתודעה ובמוראל של אזרחי ישראל. 1) השמדת ישראל עד שנת 2022 - במהלך שורת דיונים במסגרת ה-"וועד הפועל" של התנועה אשר התקיימו בקטר בין ה-27-25 ספטמבר 2016, בהשתתפות בכירי הנהגת התנועה גם של נציגי "החוץ" (בהובלת ח’אלד משעל), וגם של בכירי ההנהגה המדינית בעזה (בדיון השתתפו, בנוסף לאיסמאעיל הניה, גם רוחי משתהא - מחזיק תיק הכלכלה ומזכיר הלשכה המדינית ברצועה; נזאר עודאללה - ראש משרד הכספים; נאצר מלוח - ראש מחלקת העבודות ואחראי על התיק הצבאי ב"חוצ" [ההנהגה מחוץ לפלשתין]), הוצגה "אסטרטגיית השחרור" של התנועה, אשר תכליתה השמדתה של מדינת ישראל ו"שחרור של כל שטחי פלשתין עד שנת 2022". 2) חמאס אינה מעוניינת כעת בעימות מול ישראל בעיקר בגלל יחסי הכוחות הנוכחיים והנסיבות האזוריות המורכבות, אשר במהותן הינן לטובת ישראל. חמאס מדגישה כי היא צריכה "תקופת רגיעה" להשלמת התעצמותה ובניית מוכנותה.

ב. ברובד הטקטי

(1) מערכה רב זירתית משולבת - חמאס מעוניינת כי המערכה הבאה מול ישראל תהיה רב-זירתית באמצעות בניית זירות נוספות לרצועת עז לבנון, סוריה, ירדן, סיני) ואף נגד יעדים יהודיים ברחבי העולם. בעימות הבא, במסגרת המערכה הרב-זירתית המשולבת, חמאס "חוץ" יהיה שותף פעיל ומשמעותי. על-פי נתונים שהוצגו ע"י חמאס במהלך דיונים אלו, לרשותה קיימים כבר כיום כ-10,000 פעילים ב-17 מדינות שונות המהווים תשתית ארגונית, האמורה לשמש את חמאס ב"יום פקודה". 2) שאיפה לתיאום המערכה עם אירן וחיזבאללה. (3) דגש לפיתוח פעילות חמאס בירדן - חמאס מזהה את ירדן כיעד מרכזי לפיתוח אחיזתה וכוחה, היות שבראייתה בירדן מתגוררים כיום כ-70% מכלל הפלשתינים, ואוכלוסייה זו יכולה להוות תשתית ייעודית ומשמעותית לתמיכה מדינית (ויתכן גם צבאית) בתנועה. 4) הצטיידות בנשק מתוחכם (חסמי GPS, כטב"מ [כלי טיס בלתי מאוישים], נשק מדויק) ובניית מערך ימי נרחב (הקמת תשתית של מעגנות ותוכנית לבניית נמל ימי באזור ח’אן יונס אשר ייתכן שמיועד לביצוע הברחות). השלכותיו של מהלך כזה מצד חמאס עלולות להיות מרחיקות לכת, ובמובנים מסוימים אף יותר מתוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים", באשר להשפעותיה על העורף הישראלי, על תודעתם של אזרחי ישראל, ועל דימויה ומעמדה של מדינת ישראל באזור. במקרה כזה, לישראל לא תישאר ברירה, אלא להשתלט על רצועת עזה כולה, ולחזור לממשל צבאי. סימוכין: [קישור] עותק של המסמך: [קישור]