הסולידריות הישראלית המיוחדת, אשר חיזקה וסייעה כה רבות בעבר והחשובה לנו גם למבחני ההווה והעתיד - עומדת בשעת מבחן מתמשכת מול צבר של אתגרים מאיימים. עם ישראל חזק דיו כדי לעבור בשלום גם תקופה קשה זו, אך לתקווה הקיימת יש להוסיף יוזמות של חשיבה ושל עשייה, תוך התמודדות ראויה מול קשייה וסיכוניה של כל מחלוקת מכבידה. נתיב להמשך האחדות הלאומית ניתן לגיבוש ולהשגה, גם אם בשלבים.
מול מחלוקות לגבי המשך הלחימה ועתיד רצועת-עזה
בין הקריאה לתפיסה והחזקה נמשכת של שטחים ברצועת עזה לבין הקריאה לתגבור סיוע הומניטרי שם - אין סתירה בהכרח, ושתי הקריאות הנוגדות ניתנות למעין "גישור", לפחות כאשר מדובר בשלב-ביניים מתבקש של הסדרים שאינם הסדרי קבע. בין האפשרויות: ניצול הידע המתקדם והאמצעים היעילים של החקלאות והחקלאים בישראל, המופעלים זה עשרות שנים גם בשטחים הסמוכים שבעוטף הרצועה, בתנאי אקלים וקרקע דומים.
בכל אלה יסוד ובסיס למיזם רחב-היקף, בו יוקצו ויוחזקו ברצועת עזה מקטעי שטח מתאימים - הן מבחינת מיקומיהם והן מבחינת היקפיהם - לביצוע פעילות יצרנית מועילה למען תושבים נצרכים של רצועת עזה, ובעיקרם: גידולים צמחיים להפקת מזון, כגידולי תפוחי-אדמה ותירס, בשילוב ניצול חלק מהיבולים לייצור קמח תפוחי-אדמה וקמח תירס.
זאת, מבלי לשלול הפעלת אמצעים, טכנולוגיות מזון ומפעלים לשם ייצור מרכיבי מזון מתאימים לצרכי האוכלוסייה המקומית, כגון טחינה וחומוס. הצלחה של מיזם כזה כאמור עשויה להתוות מסלול לפעילות מועילה ומפוקחת גם בתחומי המלאכה והתעשיה. פעילות ומיזמים כאמור יתוכננו, ינוהלו ויפוקחו כולם, על כל שלביהם, בידי ישראל ובשליטתה, לרבות הסדרי הביטחון אשר יידרשו בהקשרם.
לכל אלה עשויים להילוות הסדרים נוספים במתכונת שיביאו לתוצאות דומות, כגון הסדרת תעסוקה ותגבור של אספקת מזון למשפחות אשר יירשמו במרשם תושבים וולונטרי, מיוחד למטרה זו, שיוסדר ויפוקח על-ידי ישראל (גם אם בשיתוף גורם נוסף). במקום סוכנות אונר"ע של האו"ם יכול לבוא מיזם ישראלי של תום-ל"ב: ראשי-תיבות של "תעסוקה ותוספת מזון לתומכים בשלום".
מול מחלוקות מפלגות במישור הפוליטי
כל קבוצה אנושית, לרבות קהילה רחבה ולרבות מפלגה, אמורה להצדיק את קיומה לא רק בדאגה לענייניהם של מרכיביה, אלא גם בכיבוד צרכיהם האנושיים הבסיסיים של כל המושפעים ממנה או הנזקקים לתמיכתה. בגדר צרכים אלה - גם הצורך בחיזוק נפשי וערכי של הקבוצה ושל הפרט; צורך כפול זה מתחזק במיוחד בעיתות מצוקה, כמו גם בתקופה של מועקה ודאגה ממושכות כבעת הזו במקומותינו. בהקשרים אלה במיוחד, בולט משקלן של היהדות ומסורת ישראל, יחד עם הלאומיות הישראלית הטבועה בהן - כגורמי חיזוק לאומיים, קהילתיים ואישיים גם יחד! שני גורמי החיזוק הנ"ל הינם ממילא גם גורמים מלכדים ומאחדים: בסיסים איתנים לסולידריות החיונית לכולם, להווה ולעתיד - למען הדורות החיים, למען הדורות הבאים ואף למען יהודים ברחבי העולם כולו!
כל מוביל דעה חברתי או פוליטי, אשר לא ידע לעמוד על חשיבותם ועל משקלם של שני בסיסי חיזוק וסולידריות אלה ולא ישכיל לשלבם בפניותיו לציבור בישראל - בל יופתע אם קהל רחב דיו לא יצטרף למחנהו (ואם סקרי דעת קהל בנושאים פוליטיים לא ישביעו את רצונו). יתרה מזו: מסגרת ציבורית כמפלגה, אשר תימנע משילוב של יהדות ושל לאומיות ישראלית במצעה ובהתנהלותה - תרתיע מתלבטים ומהססים, ואף תגרום לפנייתם למסגרת חלופית מתחרה (לשון עתיד לעיל - מבלי לשלול את התאמתה גם לעבר ולהווה!).
במאמר מוסגר, אך במסגרת מעשית של הנושא: סקרי דעת קהל מהזמן האחרון, אשר מצביעים על כוח פוליטי עולה של מועמד מוכר החובש כיפה (סרוגה) - עשויים להתפרש כהעדפת הנהגתו של מי שאמון על מסורת ישראל ועל הלאומיות הכרוכה בה; וד"ל.
עם זאת ובמאמר מוסגר נוסף, על-רקע המציאות הפוליטית הקיימת: אחדות לאומית יציבה ורחבה היא גם מעניינם של מתיישבי יהודה והשומרון. אומנם כבישים עוקפים ותגבורי כוחות אבטחה הם אמצעים מועילים וחשובים ביותר לשלומם של המתיישבים, אך צרכי ההווה והעתיד מחייבים מענה בולם ואף מרתיע לגבי סיכונים חמורים שמעבר לביטחון ה"שוטף" באזורים אלה;
מענה כזה מחייב(!) את קיומה ושימורה (ואף את טיפוחה) של אחדות לאומית - לא רק כסיסמה הפגנתית, אלא כחלק ממציאות ממשית עם העוצמות המעשיות הנובעות ממנה, להפעלתן במקרה של צורך אם חלילה יעלה או למימושה של הזדמנות אם תתגלה. לפיכך, מרכיבי כותרתו של מאמר זה אמורים להנחות גם את דרכם של גורמים פוליטיים פעילים, אשר דאגת מתיישבי יהודה והשומרון בראש מעייניהם.
מול קשיי גיוסם של כשירים לגיוס
גם אם ישנם לא מעטים המסוגלים למצוא להם בסיסי חיזוק בערכים אוניברסליים חלופיים - אין בכך כדי לגרוע מחובתם לכבד את ערכיו ואת צרכיו של הציבור הרחב של ישראלים, אשר מסורת ישראל ולאומיות ישראלית הינם חלק משמעותי מהווייתם ומתדמיתם העצמית, ומטבע הדברים - גם בסיס למגוון של חיזוקים פנימיים. כיבוד כאמור, הנדרש לנושא שבפרק הקודם, ראוי ורצוי גם לנושא פרק זה, לפחות לשם קיומה של אווירה טובה ומועילה מול הנוגעים בדבר. בנוסף ומכל מקום, יש להזכיר ולזכור את חשיבות שימורה וכיבודה של היהדות, עם מסורת ישראל השלובה בה, גם בהיבט הרחב ביותר של מקום ושל זמן - לאור מקומה של היהדות בהיסטוריה האנושית ולצל מצבה הנוכחי ברחבי העולם:
אמנם מקום מרכזי בעולם תופסות הדתות המונותואיסטיות, ונראה כי התגשמה נבואתו של ישעיהו, לפיה "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו י"א, ט'); אולם בעוד מספרם של מאמיני הנצרות והאיסלאם נמדד במיליארדים - מספר היהודים ברחבי העולם כולו אינו מגיע לעשרים מיליון. העם היהודי, אשר ממנו ובעקבותיו צמחה והשתרשה האמונה באל היחיד, ואשר נמנע תמיד מלאכוף את אמונתו על זרים, שילם מחירי דמים כבדים במשך הדורות ונותר כיום במניינו הצנוע. על כך עוד מתווספת סכנת התבוללות, המאיימת על קהילות יהודים בתפוצות, כאשר בני הדור הצעיר מבקשים להקים משפחות.
בנסיבות מדאיגות אלה, גוברת חשיבותו של הייעוד היהודי, הדתי והלאומי, השלוב בהקמתה המחודשת של המדינה בארץ-ישראל כמדינה יהודית יחידה וייחודית בעולם. על כך - גם במאמר מיום 28.9.2023 באתר זה: "הכרזת העצמאות - חזון, עשייה ושליחות", בפרק "צו-השעה - חשיבה יצירתית ומתחשבת". קיומה של ישראל כמרכז ליהודי העולם כולו אמור להיות גם כמרכז תורני ורוחני, ומכאן מתבקשים ואף מתחייבים צעדים מעשיים מתאימים. מאליו אמור להיות מובן, כי מרכז כזה למען היהדות בכללה, בארץ המובטחת-ההיסטורית במקומה הרגיש במזרח-התיכון - קיומו הנמשך ופעילותו החיונית מצריכים גם הגנה וביטחון של צבא המוכשר לכך, עם ההתגייסות המתחייבת החובקת את כלל המתאימים לגיוס.
אם עיקרים אלה מקובלים אף על חלקים של המחנות החלוקים, ואם יינתן לכך ביטוי מתאים שתחילתו בהצהרות ובהבהרות - יש יסוד להניח ובסיס לקוות, כי יצטרפו לעיקרים אלה ולכיבודם גם רבים אחרים.
סיומת - לקראת המשך: ייתכן כי הנתיב לאחדות לאומית מורכב מתשלובת-דרכים, כאשר כל מסלול מצריך התייחסות נפרדת ומיוחדת, אך מאמצים לגיבוש פתרונות בהבנה ובהתחשבות יקדמו תוצאות מקוות כבר בזכות האווירה הכללית המשופרת.