הארץ מלאה אנדרטאות זיכרון, עשרות אלפי יוזמות פרטיות של הנצחת אריות האומה אשר נפלו בשדות המערכה בהגנתם על המולדת. ההנצחה מרפאת את הנפש, מקלה במעט על הכאב, מאפשרת תחושת נוכח נפקד לאהוב שהלך מבלי שוב והתיר חלל עצום. הזכות הבסיסית והמובנת מאליה היא כי לכל משפחת חלל הזכות להמשיך את סיפור אהובם, להנציחו בדרכם, ברם אסור שהחללים האלמונים יישארו בירכתיי ההנצחה הלאומית.
החלטתי לשים נפשי בכפי ולהכניס ראשי בהיכל הקודש הלאומי בחרדה, ביראה וברטט, בענווה ובאמונה כי ראוי שהרהורים אלה יעלו על הכתב ויהיו לפה לאלפי משפחות שכולות אלמוניות, חסרות קשרים, נחבאות אל הכלים, אנשי מופת אשר ליבם לב זהב ומרפקיהם מעדרים. באחרונה, באופן ברור ומובהק, נוצר מאליו, ייתכן ללא כוונת מכוון, מדרג הנופלים, הנצחה למיוחסים, למקורבים, למקושרים, ואילו המשפחות השכולות הטבועות ביגונן ואינן מקושרות דיין עם בעלי השררה והקשרים הנכונים מוצאות את עצמן ללא הנצחה ראויה או מספקת.
לאחרונה שוחחו עימי מספר קרובי משפחות שכולות ממלחמת חרבות ברזל ומטבח שבת שמחת תורה, הנחרדות מהמצב שנוצר בו יקיריהם ואהוביהם נמצאים בשוליים של ההנצחה. הם טענו באוזניי כי מלווה אותם תחושה של משפחות שכולות סוג ב', מאחר שיש מי מהמשפחות השכולות המקושרות והזוכות להנצחות במימון רב, ויש מי שאין מי שיזכיר את שמם בבחינת היה גיבור ואיננו. שירת חייו באמצע נפסקה וכמוה ההנצחה.
דווקא במלחמת חרבות ברזל ובטבח שבת שמחת תורה שכמות החללים היא עצומה לאין שיעור, ואין יישוב, קיבוץ, התיישבות, עיר וכפר שאין בהם חלל, ראוי ביותר שלא להעדיף הנצחת חלל כזה על אחר. כמו בבית העלמין הצבאי כך בבית יד לבנים העירוני כולם שווים, כך יש לשאוף לפעול גם בהנצחת הגיבורים, ללא אפליה, ללא העדפה, כולם אריות האומה.
הגיעה העת כי המחוקק ייתן את ליבו ומוחו לחקיקת חוק המחייב הנצחה כללית לכלל נופלי היישוב כהנצחה מרכזית, ולאחר מכן תתבצע הנצחה פרטית של המשפחות השכולות ללא מימון או תעדיף על-ידי הגורמים הרשותיים. בעת שנוסד צה"ל, ותם עידן המחתרות והגופים הצבאיים של טרם הקמת מדינת ישראל נחקקו חוקי השכול החשובים והמשמעותיים, חוקים בהם דין אחד לרב אלוף ודין אחד לרב טר"ש, מצבה אחת, נוסח אחד, שורה אחת.
הוא הדין שיש לעגן בחוק המשפחות השכולות, הנצחה אחת לכולם, שווה. משפחה שתבקש באופן עצמאי ליזום פעילויות הנצחה נוספות תעשה זאת ללא מעורבות או התערבות גורמים בעלי שררה וקשרים, כדי לאפשר צדק לחיים ולמי שאינם בין החיים. חללי מערכות ישראל אשר חלקם לעד יישאר אלמוני ורעהו לעד יונצח בעשרות מפעלי הנצחה.
זכותו של כל הורה, של כל משפחה להנציח בדרכה את אהבת חייה שנגדעה בטרם עת. זכות זו היא בקרב רבים חלק מתהליך עיבוד האבל וריפויו. יש לכבד את המשפחות הפועלות ללא לאות כמשימת חייהם בהנצחת אהובם, ברם, בל נשכח את מי שההנצחה היחידה לה זכה היא במצבה בבית העלמין הצבאי ועל לוח ליבם השבור של אוהביו. ובכלל ראוי להם לראשי רשויות, לבעלי השררה, לבעלי היכולת להניע את ההנצחה, כל אחד ביישובו, לפעול לפחות אנדרטאות וליותר עשייה למען החיים הצועדים בדרכי הנופלים. לבנות אנדרטאות של מעשים טובים, מנהיגות ערכית, אהבת המולדת, אהבת ישראל, חיבורים ומגדלים של טוב ואור.