ברחבי הרשת מתרבות הקריאות לאנשי מילואים לסרב להתייצב לצווי 8. מלבד ההיבט הפלילי שיש בקריאות האלו ("מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו - מאסר חמש שנים"), מדובר בתופעה מסוכנת שעלולה לפורר לחלוטין את החברה הישראלית.
זו סרבנות פוליטית, אבל זה אפילו לא ההיבט החמור ביותר בתופעה. יש פה אנשים שרוצים לכפות את רצונותיהם על הרשויות הנבחרות באמצעות שירותם בצבא. תארו לעצמכם שמתישהו בעתיד תעלה ממשלת שמאל שתרצה לפנות את כל המאחזים הלא-חוקיים ביו"ש, ואז כל חיילי המילואים שיתנגדו לכך, פשוט יסרבו להתייצב לשירות כדי לסכל את מדיניות הממשלה. הצבא יהפוך לכלי הכרעה פוליטי, כפי שקרה בארגנטינה וביוון והדמוקרטיה תגיע לקיצה.
אני עצמי חולק על ההחלטה להרחבת המלחמה בצורה הנוכחית, משום שהיא גם לא תכריע את חמאס, גם לא תאפשר את החזרת החטופים וגם תסכן את חייהם. אני גם חושב שלא עושים מספיק כדי לפצות את המילואימניקים עבור שירותם, סיכון חייהם, והמחיר שהם משלמים בבית ובעבודה. אבל סרבנות פוליטית וניסיון להכתיב מדיניות באמצעות השירות הצבאי, אלו קווים אדומים שאסור לחצות.
למרבה הצער, איש מראשי האופוזיציה עדיין לא גינה את הסרבנות הפוליטית ואת הפוליטיזציה הנרחבת של השירות הצבאי. אחרי שכשלו מול תופעה מסוכנת זו בשנת 2023, אז עוד נקראה ביופמיזם "הפסקת התנדבות", ראשי האופוזיציה שוב פוחדים לעמוד נגד הקיצוניים שבקיצוניים שבמתנגדי הממשלה. ראשי האופוזיציה שבים ומראים שהם לא מנהיגים ממלכתיים, אלא מונהגים על-ידי סיקריקים שמוכנים לפרק כל מוסכמה חברתית שיש במדינה כדי להשיג את רצונם. אגב, גם נפתלי בנט טרם גינה את התופעה.
פוליטיקאי שחושב שיוכל להפיק רווח מפירוק הצבא והחברה הוא לא רק חסר אחריות אלא גם לא מבין הרבה בחברה הישראלית. חרף המחלוקות הפוליטיות והחברתיות, רוב עצום מקרב הישראלים חפץ בשימור המוסכמות שקושרות אותנו יחד, ופוליטיקאי שלא יעמוד מול הקיצוניים שבקיצוניים, בסוף יישאר רק איתם.