על-רקע הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד (ובעצם של ׳אם תרצו׳) לפגיעה אנושה בתרומות לארגוני חברה אזרחית, שב לחיינו הדיון על אודות אופיין של תרומות כאלה ואחרות, ואני רוצה לתרום כמה מחשבות כמנכ"ל לשעבר של ארגון חברה אזרחית שכזה. בשנותיי במולד, פעלנו באופן מודע ומכוון כדי להגביר כמה שאפשר את כמות התרומות מישראלים פרטיים ולהפחית כמה שניתן את כמות התרומות הזרות בכלל וממדינות זרות בפרט. גם ארגונים אחרים שפגשתי ועודני עובד איתם היום, פועלים בצורה דומה. אבל, למרות שמלכתחילה פעילות כל הארגונים המדוברים נובעת מאהבה עמוקה למקום הזה, מציונות בלתי מתפשרת ורצון כן לתיקון - הסלקטיביות בתרומות לא נבעה רק מזה, אלא מהבנה בסיסית: הימין הצליח להפוך את הדיון על מימון החברה האזרחית ל׳נגוע׳. בקמפיין ארוך שנים ומתמשך, הצליחו החברים של בנימיןן נתניהו מהחברה האזרחית להפוך את השיחה לריקה וסיסמאתית: כל כסף פרטי הוא טוב (גם אם מקורו זר), כל כסף של קרן הוא טוב (כנ"ל, בחריגה ל׳קרן החדשה׳). כל כסף של מדינת ישראל הוא טוב גם כן. ורק כסף שמגיע מ"יישות מדינית זרה" - הוא רע. ההיגיון קר ופשוט: מדינות זרות הן בעלות אינטרסים זרים ולכן רעות; אנשים פרטיים - למי איכפת. אבל שום דבר בהגיון הזה לא עובד במבחן המציאות הרי. כי בפועל, מה שהימין מוכר - לא קורה באמת. במציאות, כסף שמגיע היום לארגון ישראלי מגוף מדינתי זר (בעיקר מארה"ב דרך USAID או מהאיחוד האירופי דרך אחד מהפרויקטים שלהם להשקעה במדינות-שותפות, כמו ישראל) הוא הכסף הכי מפוקח, שקוף וחשוף שיש. כל יורו שכזה מחויב בדיווח כפול ומכופל: האירופים חייבים לדווח עליו הן לאיחוד והן למדינות החברות בו. הישראלים חייבים לדווח עליו לרשויות כאן וגם לציבור הרחב, דרך אתר ׳גיידסטאר׳. כל הכנסה והוצאה בו רשומה, כל מהלך מצריך כמה הצעות מחיר והצדקות כספיות ומהותיות, כל שקל שהוקדש ולא יוצא - מוחזר. הביורוקרטיה היא סיוט - ומול האמריקנים פי כמה. מאידך-גיסא, כסף שמגיע מאדם פרטי - ולצורך העניין, הוא יכול להיות אשכרה תומך-היטלר כמו הכומר האוונגליסטי ג׳ון הייגי שתרם ל׳אם תרצו׳ מיליון דולר לפני כעשור דרך הקרן שלו (׳נוצרים מאוחדים למען ישראל׳ המבעיתה) או סתם שמרן בעל אינטרס כמו ג׳פרי יאס, ארתור דנצ׳יק או שלדון אדלסון עליו השלום - לא מדווח בעליל. לרוב אפילו שמו של התורם מוסתר או מוטמן עמוק בתוך דוח"ות שלציבור אין גישה אליהם. איש לא יודע לאן בדיוק הכסף הולך, על מה הוא משלם, לאיזו מטרה או מה התורם רוצה להשיג. כלום. נאדה. גורנישט. המשמעות הפשוטה היא שבעוד קהלת (מעל 20 מיליון שקלים), הביטחוניסטים (תשעה מיליון שקלים) אם תרצו (שמונה+ מיליון שקלים), המכללה למדינאות (3.5 מיליון שקלים) ואחרים מקבלים את כל או רוב התקציב שלהם מחו"ח - הביטחוניסטים למשל קיבלו 1.56 מיליון שקלים בתרומות מישראל ו-6.9 מיליון שקלים (!) בתרומות מחו"ל בשנה שעברה - זה לא רק מתקבל בהבנה ואהבה, אלא בכמעט אפס אחריותיות ודיווח לציבור. מאידך-גיסא, כש׳מולד׳ או ׳שלום עכשיו׳ מקבל כסף מחו"ל, לא רק שהכל מדווח ומשוקף, אלא שזה עדיין לא חוסך ממנו את הזעם, השנאה וההסתה, את המיתוג כ׳עוכר׳ (היי, על אתר "הכר את העוכר" מבית אם תרצו, כבר שמעתם?) וכן הלאה. 99% מהדברים שנאמרים ללא שמץ אחריות או חשש על-ידי הימין - שהשמאל הוא עוכר ישראל, שאנשיו ׳שתולים׳ של ממשלות זרות בגלל שהם מקבלים מחלקן כסף, שג׳ורג׳ סורוס מחזיק את כולנו על משכורת וכן הלאה וכיוצא בזה - הם שקרים מוחלטים. האחוז הבודד שנכון הוא עצם העובדה שתרומות זרות נכנסות, אבל זה הלוא נכון גם לימין, רק שה"קרן המרכזית לישראל" היא משום מה לגיטימית, בעוד "הקרן החדשה לישראל" מוכרת כ"קרן להשמדת ישראל". עד כדי כך שכאשר יאיר נתניהו כינה אותה כך במסגרת תביעה נגד מולד (ועל הדרך כינה את מולד "ארגון רדיקלי ואנטי-ציוני", שמממן "עמוד מטונף" (עמוד הפייסבוק "שישים ואחת"), השופטת קבעה ש-"פרסום הנתבע כי התובעת נתמכת על-ידי הקרן להשמדת ישראל, יפורש בנסיבות פרסומו על-ידי האדם הסביר כי התובעת נתמכת על-ידי הקרן החדשה לישראל... לאחר שהגעתי למסקנה זו, לא נותר לי אלא לקבוע כי הפרסום איננו עולה לכדי לשון הרע". עכשיו, מה הכי יפה בכל זה? שחלק עצום מהאנשים האלה, בימין, לא רק מגדירים עבורנו ממי מותר וממי אסור לקבל כסף, אלא בונים את הקריירה הציבורית והפוליטית של עצמם על גבו של הכסף שהם הפכו ללגיטימי בזמן שהשמאל פחד שיקראו לו בוגד, והמרכז פחד שישייכו לו אידאולוגיה כלשהי חוץ מהתקווה 6, קידוש בשישי ו׳ממלכתיות׳. מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת, הוא שחקן רלוונטי למרות השטויות שהוא מפזר, כי יש לארגון שלו עשרות מיליוני שקלים. רונן שובל וארז תדמור, מייסדי אם תרצו, הם משפיעים בגלל הכסף הנוצרי שמימן אותם בהתחלה והכסף היהודי-דתי שמממן כעת. נפתלי בנט ואיילת שקד הם פוליטיקאים בולטים בגלל ׳ישראל שלי׳ שמומנה בעיקרה מכסף זר. חברי הכנסת המכהנים שמחה רוטמן (התנועה למשילות), עמית הלוי (המכללה למדינאות), אביחי בוארון (מעייני הישועה), אפילו יוזם החוק מושא הפוסט, אריאל קלנר (חזון לאומי) בנו את עצמם דרך עמותות, שחלקן או כולן ממומנות על-ידי גורמים עלומים ו/או משיחיים בעלי אינטרס מסוכן הרבה יותר מזה של ממשלת גרמניה. עכשיו, תראו. כל זה לא אומר שכל כסף זר הוא אחלה בהכרח ושכל כסף פרטי הוא לא. למעשה, אני אישית אשמח לראות את ישראל מהדקת את הפיקוח על כסף שנכנס לחברה האזרחית, לבחירות (הידעתם? רוב התרומות למועמדי הליכוד בפריימריז במפלגה מגיעות מחו"ל, למרות שבבחירות הכלליות מי שאינו אזרח מנוע מלתרום, לפחות רשמית) ובכלל. מהדקת אין פירושו אוסרת - רק מפקחת ומדווחת לציבור. אבל דיווח כזה לא כולל עטיית תג שכתוב עליו ׳לוביסט של גרמניה׳ כמו שמחויב כיום, ולא מיסוי ענק שתכליתו בפועל לגרום לגופים כמו האיחוד להפסיק לתרום לגמרי (ועל הדרך לפגוע בתדמיתו של שותף הסחר מספר אחד של המדינה בקרב הציבור) או אפילו מניעת זכותם של ארגונים כאלה לעתור לערכאות. הוא כן כולל שקיפות, דוחות, שמות(!) ובדיקה רצינית של רשם העמותות, התקשורת והמומחים הרלוונטיים.

אבל כל זה לא מעניין את קלנר, אם תרצו ושות׳. הם פשוט רוצים לוודא שאין לאף אחד את היכולת להתנגד להם - בין אם כי ביטוי לא שמרני אסור בחוק, ובין אם בגלל שמי שמממן ביטוי כזה מורחק מכאן באופן ישיר או עקיף. זו מהות השיח כרגע. שלא יספרו לכם שקרים על שקיפות וציונות. הכל אינטרס.