אתמול, באירוע יום העצמאות של תנועת "נקראים לדגל", זכיתי לראות ארבעה גיבורי-על על במה אחת: איריס חיים, שלי שם טוב, איציק בונצל וצביקה מור. ארבעה אנשים שחוו כל אחד ואחת מהם טראומה אישית מטלטלת - והפכו אותה לכוח. לכוח שמרפא. לכוח שמאחד. לכוח שמחנך ומעורר השראה. הם לא ביקשו את הכאב - אבל בחרו להפוך אותו לשליחות. הם מראים לנו את הדרך. וכל אחד ואחת מאיתנו - יכולים לבחור ללכת בה. לכוון את הכאב למקום בונה. להפוך את הזעם לעשייה. לתרום, לרפא, לחזק - ולהפוך את ישראל למדינת כולנו. זו לא קלישאה. זו בחירה יומיומית. להיות כמו איריס, שלי, איציק וצביקה - שמרימים, שמחבקים, שמתקנים. או להיות כמו הפוליטיקאים ואנשי התקשורת שמרדימים, מפלגים וזורעים שנאה. הבחירה בידיים שלנו. הכוח - בלב שלנו. העתיד - תלוי בנו. תודה לדני ון בירן ולכל תנועת "נקראים לדגל" על ארגון אירוע עוצמתי שכולו ציונות, אהבת העם ואהבת הארץ.